יום שני, 30 בנובמבר 2009

בית קטן בערבה

אנחנו צריכים לדון עם אבא על הצעת הפשרה.
העניין הטיפשי הזה לא מפסיק.
אבא שלח את ההצעה שלו בצורת מכתב מעורך הדין שלו.
היוזמה לא בידינו (אני משתדל לא להיות מיליטנטי בעניין), אנחנו צריכים להגיב להצעה הזו.

עכשיו אני צריך לעשות לאבא שלי את מה שאני מאמין שהוא עושה לנו כל חיינו - להפוך אותו לאדם זר, ולהתייחס אליו כאל כזה.
כך-וכך ש"ח בכאלו תנאים, כך-וכך בתנאים אחרים, סכום זה במצב כזה, וסכום אחר במצב אחר.

קצת קשה לי עם זה.

וזה עוד במצב שאנחנו עובדים על פשרה.
איך אני אוכל להסביר את זה לנגה בעוד עשר, חמש-עשרה שנים?
איזה שאלות היא תשאל?
איך אני יכול להסביר את זה לסער ולרקפת היום? לעצמי?

טיפשי זו מלה קטנה מדי!

שיר ברדיו

בדרך מכאן לשם פתאום הבנתי שנגה, חוץ מהיותו שם מצויין, הוא גם ראשי התיבות: נס גלוי והווה.

(לא, אני לא חוזר תשובה... רק מתפעל מכל מני דברים שקורים בדרך.)

יום שישי, 6 בנובמבר 2009

סער

יום חמישי, ערב, חתונה.
שתי אמהות יפות ונרגשות מחייכות לאורחים.
מזל טוב לאמא של החתן, לאמא של הכלה.
- אנחנו חברים מהצבא.
- כן, אני זוכרת שבאתם... סער.
- אה, לא. סלע. סער זה אחי.
- כן, נו, בטח, התכוונתי סלע...

עוד אחד לרשימה.

יום חמישי, 5 בנובמבר 2009

שקוף

בוטן.
בוטן עם ידיים ורגליים ושקיפות עורפית - זה כשמחפשים לראות משהו שקוף...
בנתיים הכל תקין.