תשע"א

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה.

אנחנו פה.

תרגום: אשתי

יחד איתי עובדת עלמה חביבה שמדי פעם נעזרת בידיעותי בתחום כלי המיחשוב - אני עוזר לה בעבודה מול מסדי הנתונים בעבודה.

קריאות העזרה שלה נשמעות בערך כך:

- סלע?

- כן.

- אתה שם?

- כן...

עד לאחרונה לא הבנתי את פשר הכפילות - זה לא ברור שאני נמצא אם עניתי?

אשתי תרגמה בעבורי - "אתה שם?" במשמעו "אתה זמין לעזור לי לרגע?"

אכן, זכיתי באשת חיל אמיתית.

שיבולת שועל

שבת, טיול רגלי במושבה.

שיבולת שועל.

נגה אספה כמה פירות, כיוונה וזרקה עלי.

- אבא, יהיה לך ילד אחד.

- אבל יש לי גם אותך וגם את יעלה.

אולי אני צריך לשאול את שירי...

ואוו!

נגה - כולם הלכו?

אני - כולם הלכו.

נגה - אנחנו המון.

אני - אנחנו המון, ארבעה.

שירי - ואוו, אנחנו ארבעה!

כן, הולכים לקרוע את הנת"צ!

הזדמנות לסיכוי

ביום חמישי בערב קברנו את סבתא חנה.

רקפת ואני ישבנו לצד הקהל וחשבנו על תמונת העולם השונה כל-כך שיש לנו לעומת זו של המספידים.

אחר כך דיברנו גם על תמונת העולם שאמא יצרה עבורנו.

כאבא טרי ברור לי שחלק מהותי בקיומי היום הוא הגדרת העולם עבור בתי. אני מייצר תמונת עולם בשבילה. בתוך התמונה הזו אני אצטרך (יחד עם שירי כמובן) ללמד אותה להבחין בין טוב לבין רע.

בתמונת העולם שלי, ניסיתי להסביר לרקפת, אני לא סולח על מעשים מהעבר, אני מניח בצד לטובת מטלה חשובה יותר - אני מייצר עבור נגה עולם שבו עשויה להיות לה משפחה מורחבת.

אני נותן הזדמנות לסיכוי שמשהו ישתנה לטובה.

שנה טובה, שנת בריאות ואושר.