מיטראלי

אחרי שהסרתי את החולצה האחות שמה על החזה שלי כמה נקודות של ג'לי שקוף.
ישר מהשפופרת.
ואז גם על האטבים המצחיקים ההם שתופסים בפרקי הידיים.
כבר הייתי שוכב על המיטה. זה היה השלב המדגדג - האחות הביאה את המשאבות הקטנות והקרירות ו-שלאק, הצמידה לי בואקום מין כוסיות קטנות שמחוברת בחוט למכשיר.
אחרי זה היא הייתה מתפנה למכשיר ההוא, מכוונת כמה מתגים והנייר היה מתחיל לרוץ.
העט המכנית הייתה משמיעה מן ווש על הנייר. קו שחור על נייר רציף משובץ.
א-ק-ג.
בזכרוני יש מלא אלקטרודות שמחוברות לי על החזה.
וקירצופים ממושכים אחרי הבדיקה להסרת כל זכר של ג'ל דביק ומיותר.

בגיל מבוגר יותר, עם טכנולוגיה חדשה יותר נדרשו פחות אלקטרודות. ויתרו על אלו שביידיים, על החזה גם היו פחות. אולי זה בגלל שכבר לא הייתי ילד. אני לא יודע.

היום הייתי בפעם השנייה בחיי בבדיקת "אקו-לב"; זה אולטרא-סאונד ללב. כלום לא צפוי להוולד מהעניין הזה, כנראה בגלל זה זה לא אולטרא-סאונד אלא אקו.

האחות שוב מילאה את החזה של בג'לי.
עכשיו שאני חושב על זה, כל הקסם של בחורה בלונדינית עם ציפורניים מטופחות, במדי אחות, שמורחת לי ג'ל על החזה - איננו.
היא הייתה טכנית ועניינית - ישר הגיעה לחתכים הנדרשים בשביל הטפסים. סימנה מיקומים, מדדה מדידות, שסתום כזה, מחיצה כזו. גם אני התעניינתי יותר בלב שלי מאשר באחות החביבה.

בין כל השאלות שלה ושל הרופא לבין התשובות שלי, הם ציינו שיש לי מפלצת בשסתום המיטראלי.
אולי בכל זאת משהו יוולד אחרי הבדיקה הזו. 
איך מוציאים מפלצת מהלב?

שירי אמרה לי פעמיים "נו" בזמן שאני קירצפתי ממני את שאריות הג'ל.

יש לי מפלצת בשסתום המיטראלי. עכשיו הכל ברור.

התקף לב

(אחי) - תמות אתה מהתקף לב!

מה?, ככה פותחים שיחה?
נכון שמצאו אצלו סימני נפט בזמן בדיקת מאמץ.
נכון שהוא הלך לבדיקת תפקודי לב בעזרת הזרקה של כל מני כימיקלים רדיואקטיביים. (לא, הוא לא זורח בחושך. גם לא כשמנערים. ניסיתי.)
נכון שבבדיקה המלאה והמקיפה נמצא שהוא בריא.
זו סיבה לפתוח כך שיחת טלפון משמחת.

כן.
שתמות גם אתה.

אחיך האוהב.

לדוד משה הייתה חוה

גילוי נאות:
בגיל שש עברתי ניתוח לב שהציל את חיי (טוב אולי לא. שינה אותם, בכל אופן.)
במהלך הניתוח הושתל בליבי טלאי עשוי משריר של בעל-חיים אחר. בעל-חיים שהומת במיוחד בשביל שאני אחיה.

בשבועות האחרונים מתלחשת התקשורת המקומית בהמון התרגשות בנושא זכויות בעלי החיים.
הפגנות מחאה מול מכון וייצמן ברחובות, כתבות במדורי הטבע, ופינות בתכניות שבהן למגישים יש רעיונות מוגדרים וברורים לגבי הדרך הנכונה להתקיים בעולמנו.

המדע המודרני (בלי להתעמק יותר מדי בשמותיהם של הפילוסופים – הגל, פופר דקארט וכדומה) מתקדם באופן הבא:

צעד ראשון: הבחנה בתופעה.

צעד שני: הצגת הסבר אפשרי לתופעה.

צעד שלישי: הצגת תחזית המבוססת על ההסבר.

צעד רביעי: בחינת התחזית לאישוש ההסבר או להפרכתו.

כמו כל הצעדים לפניו, גם הצעד החמישי תלוי בקודמו – אם ההסבר אושש יש לחזור לצעד השלישי ולבחון את היקפו של ההסבר ואת ישומיו, אם הוא הופרך, יש לחזור לצעד השני ולמצוא הסבר חלופי או, טוב עוד יותר, לחזור לצעד הראשון ולהבחין בתופעה חדשה!

צעד ראשון: הבחנה

הצעד הראשון הזה הוא הצעד המיסטי שבו התפוח נופל לכם על הראש.
רובנו נחשוב שזו חוויה מטרידה ואולי נאכל את התפוח. האגדה מספרת על אחד, יצחק (אייזיק) ניוטון, שמצא את ההסבר לכמה תופעות מדהימות בזכות תפוח שנחת על ראשו.

צעד שני: הסבר

בצעד השני התיאורטיקנים נכנסים לסיפור. אנשים עם דמיון פורה והבנה טובה של ההבחנה שנעשתה בצעד הראשון. לעיתים קרובות את ההבחנה מלוות תוצאות רבות של בדיקות ראשוניות. האגדה מספרת על עלם בשם שרדינגר, לפני שהיו לו חתולים הייתה לו מאהבת. יחד הם נסעו, היא, הוא ותוצאות בדיקת אטום המימן לטירה המבודדת של משפחתו. כשחזרו מאותו סוף השבוע, לעולם היה מודל טוב של אטום המימן ואת משוואת שרדינגר. (לא ידוע מה עלה בגורלה של המאהבת.)

צעד שלישי: תחזית

בצעד השלישי כל מני ספקנים מתחילים לשחק עם התיאוריה. עיקר עיסוקם – העלאת הרהורי כפירה. אם נעשה ככה, האם באמת יקרה ככה? בצעד הזה מניחים שתי הנחות: ההסבר שהצענו לתופעה נכון, לכל תוצאה יש סיבה.
אם התופעה בה הבחנו היא הופעת כתמים ארגמניים על ידינו לאחר הכנת סלט סלק, וההסבר שנתנו הוא שעור ידינו היה חשוף לסלק במהלך העבודה, הרי שתחזית ראויה תהיה: חבישת כפפות על ידינו בעת הכנת סלט סלק תמנע את הופעת הכתמים על ידינו.
התחזית צריכה להיות תחומה על ידי ההסבר שהצענו, אנחנו לא יכולים לתת תחזית על המדד במשק כשאנו מתעסקים בכתמי סלק. התחזית צריכה גם להיות כזו שניתן לבדוק ולאמת אותה. אם נחבוש כפפות במהלך הכנת סלט הסלק, ובכל-זאת יווצרו כתמים על ידינו נצטרך להסיק שמקור הכתמים אינו בסלק.

שמתם-לב איך הגענו בקלות לצעד הרביעי?

צעד רביעי: בחינה

זהו הצעד המייגע ביותר, במהלכו מנסחים את התחזיות באופן כזה שניתן לבדוק אותן, ולאחר בדיקתן להסיק מסקנות לגבי ההסבר שלנו. ניסוחים טובים של תחזיות מובילים אותנו למסקנות ברורות וחד-משמעיות: הכפפות מנעו את הופעת הכתמים ולכן מקור הכתמים הוא הסלק, או לחילופין, הכפפות לא מנעו את הופעת הכתמים ולכן מקור הכתמים אינו הסלק.
המדע המודרני לא עוסק בכתמי סלק ובכפפות, הניסויים היום מחייבים חזרה על כל בדיקה מספר פעמים על-מנת ליצור בסיס נתונים שיאפשר ניתוח בעל משמעות סטטיסטית. כשאנחנו ומרים שמערכת מורכבת פועלת כך ולא אחרת, אנחנו רוצים לדעת להגיד גם מה הסבירות שההצהרה שלנו נכונה.

זה המקום בו בקטריות, חולדות, ארנבונים, כלבים, קופים ובעלי-חיים אחרים נכנסים לתמונה.

גם אני לא באמת צריך שמפו שנבדק על בעלי חיים כדי להוכיח בסבירות גבוהה שאינו גורם לפריחה או לדלקת קרום המח.

אמי מתה מסרטן המעי הגס. אם יש ילד שאימו תנצל בזכות כמה עכברים שהוקרבו בניסיון לאתר את התרופה לסרטן מסוג זה או אחר – כפרות. גם קופים.

אני בחיים בזכות בהמה אחת שהוקרבה בעבורי.

אני בעד ניסויים בבעלי חיים.

אני בעד חוקרים בעלי מצפון.

אם זו הייתה הקריירה שלכם – אם אתם מדענים. אתם מדענים שחיים ממענקים של כל מני נדבנים וחברות ענק, אתם מדענים שמקווים שיום אחד גם לכם יהיה פטנט על שמכם שיביא לכם ים של כסף. אם אתם מדענים שמחכים לקביעות במקום העבודה האהוב עליכם. אתם תדעו להגיד לעצמכם שאתם עוצרים את העבודה כי הקוף כנראה סובל?

אם אתם מכירים מישהו עם מחלה סופנית, לא שפעת – סרטן, ניוון שרירים, איידס; אתם באמת תעדיפו להציל את הקוף?

האנושות לא מתקדמת בזכות שמפו אנטי-אלרגני. האנשים שמענים קופים בשביל תעשיית הקוסמטיקה הם המיעוט המכוער.

עצוב לי על אותם קופים, אבל בשביל שילדי יוכלו לחיות טוב יותר, אני מעדיף שהקופים יסבלו.

נ.ב.: אם הייתי אחד מאותם האנשים שבסרט כוכב הקופים...
בסוף השבוע הייתי מקבל צ'ק על השתתפותי בסרט והולך לאכול צ'יזבורגר!

נ.ב.2: לגבי הצעד החמישי, אולי בפעם הבאה.