פעמיים

לפני שבועיים, ב 27/12/2011, שני אנשים שונים, בשתי הזדמנויות שונות פנו אלי בשם סער.
בערב סער צחק עלי - כשיתחילו לקרוא לך ג'יימס, אז תתחיל לדאוג.

יום הזכרון - יום העצמאות

לפני הצפירה של יום הזכרון אחי שאל שאלה שטילטלה אותי.

לקח לי קצת זמן להבין מה כל-כך הסעיר אותי בשאלה הזו.

זו לא הקנטרנות, או הילדותיות או ההתגרות. 

כל אלה היו ברורים לי אם היה מדובר בנער מתבגר שצריך למצוא דרך להתמרד, ובכל זאת, לא זה מה שהטריד אותי כל-כך.

מה שהטריד אותי היתה העובדה שגם אני התחבטתי עם השאלה הזו לא מעט. רק בשנים האחרונות הצלחתי לנסח לעצמי תשובה מספקת לשאלה הזו.

ביום הזכרון אנו נדרשים לכבד את זכרם של הנופלים. בדרך כלל אני לא מאנשי הרקמה האנושית האחת, אבל ביום האחד הזה, מתוך שאנו זוכרים אותם - אנחנו לא לבד. 


לא מזמן בהגדה של פסח דיברנו על ארבעת האחים. הלבד הזה שיך לאח הרשע - "מתוך שהוציא עצמו". ביום הזה, כמו בערב הפסח - אנחנו לא לבד.


כששירי ואני נישאנו הסביר לי הרב שלמרות שאני מכיר את הטקסטים על-פה, חלק מהטקס הוא שהרב מנחה את החתן - אומר לפניו ומחכה שהחתן יחזור. הטקס הוא חלק מהתוכן.


אחרון חביב - אחי - אתה לא לבד.

תשע"א

ערב יום הזכרון לשואה ולגבורה.

אנחנו פה.

סער

היום מישהו הסביר למישהו אחר שהוא לא זכר איך קוראים לי כי היה לו בראש שקוראים לי סער ומעניין על איזה סער הוא חשב...

המ...

עוד אחד לרשימה.

בית קטן בערבה

אנחנו צריכים לדון עם אבא על הצעת הפשרה.

העניין הטיפשי הזה לא מפסיק.

אבא שלח את ההצעה שלו בצורת מכתב מעורך הדין שלו.

היוזמה לא בידינו (אני משתדל לא להיות מיליטנטי בעניין), אנחנו צריכים להגיב להצעה הזו.

עכשיו אני צריך לעשות לאבא שלי את מה שאני מאמין שהוא עושה לנו כל חיינו - להפוך אותו לאדם זר, ולהתייחס אליו כאל כזה.

כך-וכך ש"ח בכאלו תנאים, כך-וכך בתנאים אחרים, סכום זה במצב כזה, וסכום אחר במצב אחר.

קצת קשה לי עם זה.

וזה עוד במצב שאנחנו עובדים על פשרה.

איך אני אוכל להסביר את זה לנגה בעוד עשר, חמש-עשרה שנים?

איזה שאלות היא תשאל?

איך אני יכול להסביר את זה לסער ולרקפת היום? לעצמי?

טיפשי זו מלה קטנה מדי!

סער

יום חמישי, ערב, חתונה.

שתי אמהות יפות ונרגשות מחייכות לאורחים.

מזל טוב לאמא של החתן, לאמא של הכלה.

- אנחנו חברים מהצבא.

- כן, אני זוכרת שבאתם... סער.

- אה, לא. סלע. סער זה אחי.

- כן, נו, בטח, התכוונתי סלע...

עוד אחד לרשימה.

סער

מי שרואה אותי מאחור לא יודע מי אני...

מי שמכיר אותי, רוב מי שמכיר אותי, לא יודע שלאחי קוראים סער.

כבר לפני מספר שנים שמתי לב לתופעה החשודה - אנשים שלא מכירים את הקשר סלע-סער, קוראים לי בהיסח הדעת "סער".

תקריות שכאלו התרחשו מספר פעמים בחיי (בערך שתיים בשנה), העניין המטריד מבחינתי הוא שמי שקרא לי בשם אחי לא ידע שיש לי אח שזהו שמו.

סיבכתי את ההסבר קצת, אבל זו גם התחושה שלי - מבולבלות קוסמית...

אחרי מספר תקריות שכאלו, בהן גם עימתתי את הטועים עם העובדות וניסיתי לקבל הסבר לטעות, סיפרתי על העניין לאחי.

אתם יושבים?

גם הוא חווה התבלבלויות קוסמיות שכאלו!

אשים שלא ידעו על קיומי, קראו לסער בשמי - סלע.

גם להם לא היה הסבר מניח את הדעת.

וואוו! נכון?

סוזן וגה

אישה קטנה, גיטרה, בס וחשמלית.
מי שלא היה - לעולם לא ידע מה החמיץ.

כן, בהופעה הראשונה היא ביררה, בשניה היא סיכמה -

New-York is a girl; Tel-Aviv is a HOT, gay man...

היינו עם סער ורקפת והדס ושחר.

לפני שיצאנו סבתא וסבא באו כדי לשמור על נגה. ממש לפני שיצאנו נגה שאלה "נשיקה וחיבוק!" כן, היא שאלה עם סימן קריאה.

אחרי שהיא סחטה את כל החיבוקים והנישוקים שאפשר בחצי דקה, סבא חיים ציין שיש לנו ילדה מקצועית.

בטח כבר הבנתם - היה ערב מצוין.

קקטוס

ביום שבת חגגנו לנגה יומולדת 3 בחיק המשפחה.

היה נחמד מאוד. כל ההורים והסבתות והסבים והדודים הגיעו (נאלצנו לוותר על בני-דודים מפאת אילוצי מקום), הביאו מלא אוכל, המון מתנות - שמייח!

נגה הייתה מאוד מרוצה.

אבא היה שקט ומרוחק, כתמיד.
אחרי כשעה הוא וסער יצאו להביא את דוד רימון שגר בסביבה וביקש שיביאו אותו.

רקפת ואני קיווינו שהם ידברו במהלך הנסיעה ויקבעו משהו לגבי המשך היחסים המורכבים בין האחים לבין אבא.
הנסיעה, שביום גרוע צריכה לקחת 10 דקות לכל כיוון, לקחה שעה.
היינו בטוחים שהם דיברו ודיברו ודיברו...

בסוף היום לפני שסער ורקפת הלכו, שאלנו אותו - נו על מה דיברתם?
- כלום.
- איך כלום? שעה? כלום?
- כלום! עד רימון לקח לנו 2 דקות, אחר-כך לא יכולתי לדבר יותר. ואז נסענו למשתלת קקטוסים "מאממתתתתת" שאבא היה חייב לעצור בה ולקנות קקטוסים לבית.

---
יש לאבא שלי נכדה אחת.
הוא רואה אותה פעמיים בשנה בערך.
קשה לו להפתח וליצור קשר גופני ורגשי. גם איתה.

הגעת; אתה פה; ליד הנכדה שלך.
מה אתה בורח עכשיו לתוך משתלה מחורבנת?

אבא שלי קצת טמבל.
לא; אבא שלי טמבל.

לפעמים אני תוהה, אולי סער ורקפת צודקים, אולי אין לו תקנה.

הזדמנות לסיכוי

ביום חמישי בערב קברנו את סבתא חנה.

רקפת ואני ישבנו לצד הקהל וחשבנו על תמונת העולם השונה כל-כך שיש לנו לעומת זו של המספידים.

אחר כך דיברנו גם על תמונת העולם שאמא יצרה עבורנו.

כאבא טרי ברור לי שחלק מהותי בקיומי היום הוא הגדרת העולם עבור בתי. אני מייצר תמונת עולם בשבילה. בתוך התמונה הזו אני אצטרך (יחד עם שירי כמובן) ללמד אותה להבחין בין טוב לבין רע.

בתמונת העולם שלי, ניסיתי להסביר לרקפת, אני לא סולח על מעשים מהעבר, אני מניח בצד לטובת מטלה חשובה יותר - אני מייצר עבור נגה עולם שבו עשויה להיות לה משפחה מורחבת.

אני נותן הזדמנות לסיכוי שמשהו ישתנה לטובה.

שנה טובה, שנת בריאות ואושר.