היום

0600 - השכמה; השתלטות על הקטנה אגב איגוף ע"י הגדולה.
0605 - כניעה מוחלטת על המזרן בסלון.
0700 - סדקים ראשונים בקואליציית הבנות, הקטנה מפהקת.
0730 - הקטנה נרדמה.
0800 - עולים עם הגדולה למשחקיה.
0930 - בכי, הקטנה התעוררה.
0931 - העברת הפיקוד לשירי.
1030 - הכנת ארוחת בוקר.
1130 - סיום ארוחת הבוקר.
1430 - כוס קפה שניה? (קיים ערפול מסויים בדיווח לגבי שעות הצהריים והערב המוקדמות, הנושא עדיין בבדיקה.)
1700 - כוס קפה שניה?
1800 - השלמת ההכנות ליציאה.
1830 - יציאה עם שתי הבנות לרחוב הבילויים בגדרה.
1900 - התיישבנו; הקטנה נרגעה; אכלנו.
2100 - התקפלות.
2130 - עכשיו; הגדולה הלכה לישון; הקטנה תכף תרדם; גם אנחנו.

מוקדם

במשך זמן מה הקופון חיכה.

חיכה שנזכר בו.

החלטנו ששבוע לפני שפג-תוקפו זה זמן טוב לנצל אותו.

התקשרנו כדי לוודא שיש מקום במסעדה. יש. הם כשרים אז הם נפתחים לקהל במוצ"ש רק בשעה 2115.

בסדר, נגיע...

סבתא וסבא באו לשמור על נגה.

ויצאנו לארוחה זוגית אחרונה לפני הלידה.

למרות כל הרמזורים הגענו 10 דקות לפני הזמן.

ישבנו באוטו וחיכינו. הייתה מוזיקה טובה ומיזוג.

ומגרש חניה ריק.

בשעה היעודה יצאנו מהאוטו וחצינו את הגשרון לדשא.

מקום יפה.

נכנסנו לפרגולה והמלצרית חייכה אלינו.

ברקע שמעתי מוזיה של מערבוי ספגטי וראיתי עשבים שמתגלגלים מצד אחד של המסעדה לצידה השני.

טבח, מלצרית ואנחנו.

התיישבנו. המלצרית ערכה את השולחן, הגישה לנו תפריטים, המליצה לנו על המנות הטובות.

אכלנו. היה טעים.

הגיעו העיקריות - היה מאוד טעים.

בשעה עשר וחצי, אחרי שהתעכבנו במיוחד בבחירת הקינוחים, התחילו להגיע עוד אנשים.

הקינוחים היו מצויינים ממש.

נפרדנו אחרי שהבטחנו לחזור.

כדיתא.

תבואו מוקדם.

איקאה

תוצאות הבדיקה התקבלו בשעה 1400 - לא נמצאו ממצאים שליליים, הודגמו כל מני דברים שצריכים להיות, תקין.

שירי הייתה עייפה אז התנדבתי להסיע אותה הביתה ולהשאר בבית.

מי קובע בדיקה על יום הזכרון לשואה ולגבורה?

בדרך שאלתי אותה אם תרצה לעבור בסניף החדש. לא, שני קילומטרים של הליכה, אני עייפה מדי.

כמה דקות אחר-כך היא כבר התאוששה.

קנינו שני נרות רייחניים ווילון למקלחת - 600 ש"ח.

בדיקות של הריון. יום חופש מהעבודה. קניות באיקאה.

לא הצליח להם, לנאצים.

אהה

(אחי) ...עזוב, קח אותי ותחזור, חבל לסחוב את כולם.

(אני) לא, נו, משם אנחנו ממשיכים ישר הביתה.

...

...

מספר דקות אחרי שאחי ירד...

(אשתי) אני חושבת שאחיך רצה לדבר איתך...

(אני) אהה.

לאבא שלי יש סולם..

לאבא שלי יש כתובת אימייל.

מעניין מתי הוא יריץ אותי בגוגל וימצא את הבלוג.

סער

היום מישהו הסביר למישהו אחר שהוא לא זכר איך קוראים לי כי היה לו בראש שקוראים לי סער ומעניין על איזה סער הוא חשב...

המ...

עוד אחד לרשימה.

חוקי מרפי - הצימר

יש - היה - קופון.
אז צריך היה לממש אותו. אז מימשנו, שזה אומר לילה באמצע השבוע וארוחת בוקר.
ברגע שזוגתי הניחה את השפופרת (שלחה את הדואל למעשה), הודיעו ברדיו שבשבוע הבא תכנס חזית סוערת, גשם, ברקים ורוחות כמו שעוד לא ראינו.

צדקו.
הצימר בחד-נס היה מאוד נחמד, אנחנו מאוד נהנינו.
הדרך הייתה, אפעס, קצת לא.

אכלנו ארוחת ערב מצויינת ב"צרפתיה הקטנה" בעפולה. אנחנו לקוחות חוזרים כבר מאז ימי ראשית המסעדה. המשכנו לטבריה, בין טבריה לחד-נס הבנו שאנחנו במימד מקביל.
החושך היה שחור-עמוק, והמגבים נלחמו ללא הרף בטיפות שעל השמשה.

בכל פעם שחשבתי שהכביש נגמר השמיים נדלקו וזכיתי במבט חטוף בהמשכו של הכביש המתפתל.
אחרי הפיתול השלושים ושש העזתי להדליק אורות גבוהים - טעות!
השמיים התעצבנו עלי - הברק לא האיר את השמיים, הוא צרב את תמונת המגבים, באמצע הדרך על השמשה, ברשתית שלי ושל זוגתי.
שנינו ראינו תמונה של שני קוים מקבילים בשיפוע - איכשהו זוגתי ואני הצלחנו לנווט עד לצימר.

עם-זאת, הסיכום אופטימי:
ביום חמישי בבוקר התפנקנו עם ארוחת הבוקר המאוחרת בצימר.
אחר-כך התפנקנו בשוקו טעים בשוקולטה שבראש-פינה.
בשישי חגגנו לגיסתי לעתיד את יומולדתה עם פשטידת שוקולד.
בשבת אירחנו את משפחתה של בת-דודתי - שמרים-שוקולד.

שבוע טוב.