כשתגדלי תביני

אני לא אוהב את המשפט הזה.
אני זוכר בוודאות ששמעתי אותו כתשובה בעצמי לפני כמה שנים, כשהייתי ילד.
כבר אז לא אהבתי אותו.
עד שאני אגדל, חשבתי, אני כבר לא אזכור מה לא הבנתי. איך אני אדע שאני מבין עכשיו שאני גדול, אם אני לא זוכר מה.

אני משתדל לענות בכנות וברצינות, תשובות ישירות וברורות.

זה מה שאני אנסה לעשות גם כאן.
על אילו שאלות אני אנסה לענות? על שאלות שמצאתי את עצמי עונה בצורה לא טובה בעולם האמיתי; על שאלות שעליהן עניתי: כשתגדלי תביני.

יכול להיות שאני אענה כאן גם על שאלות אחרות.
שאלות שטרם נשאלו, שאלות שמישהו אחר עלול לתת עליהן תשובה לא מתאימה.

מיטראלי

אחרי שהסרתי את החולצה האחות שמה על החזה שלי כמה נקודות של ג'לי שקוף.
ישר מהשפופרת.
ואז גם על האטבים המצחיקים ההם שתופסים בפרקי הידיים.
כבר הייתי שוכב על המיטה. זה היה השלב המדגדג - האחות הביאה את המשאבות הקטנות והקרירות ו-שלאק, הצמידה לי בואקום מין כוסיות קטנות שמחוברת בחוט למכשיר.
אחרי זה היא הייתה מתפנה למכשיר ההוא, מכוונת כמה מתגים והנייר היה מתחיל לרוץ.
העט המכנית הייתה משמיעה מן ווש על הנייר. קו שחור על נייר רציף משובץ.
א-ק-ג.
בזכרוני יש מלא אלקטרודות שמחוברות לי על החזה.
וקירצופים ממושכים אחרי הבדיקה להסרת כל זכר של ג'ל דביק ומיותר.

בגיל מבוגר יותר, עם טכנולוגיה חדשה יותר נדרשו פחות אלקטרודות. ויתרו על אלו שביידיים, על החזה גם היו פחות. אולי זה בגלל שכבר לא הייתי ילד. אני לא יודע.

היום הייתי בפעם השנייה בחיי בבדיקת "אקו-לב"; זה אולטרא-סאונד ללב. כלום לא צפוי להוולד מהעניין הזה, כנראה בגלל זה זה לא אולטרא-סאונד אלא אקו.

האחות שוב מילאה את החזה של בג'לי.
עכשיו שאני חושב על זה, כל הקסם של בחורה בלונדינית עם ציפורניים מטופחות, במדי אחות, שמורחת לי ג'ל על החזה - איננו.
היא הייתה טכנית ועניינית - ישר הגיעה לחתכים הנדרשים בשביל הטפסים. סימנה מיקומים, מדדה מדידות, שסתום כזה, מחיצה כזו. גם אני התעניינתי יותר בלב שלי מאשר באחות החביבה.

בין כל השאלות שלה ושל הרופא לבין התשובות שלי, הם ציינו שיש לי מפלצת בשסתום המיטראלי.
אולי בכל זאת משהו יוולד אחרי הבדיקה הזו. 
איך מוציאים מפלצת מהלב?

שירי אמרה לי פעמיים "נו" בזמן שאני קירצפתי ממני את שאריות הג'ל.

יש לי מפלצת בשסתום המיטראלי. עכשיו הכל ברור.

פיצק ופצפונת

ילדה קטנה שקופצת מהמדרגה האחרונה.
נופלת, מקבלת מכה.
כואב. איפה פה? ]נשיקה[ פה? ]נשיקה[ וככה עוד ועוד נשיקות לפצפונת הקטנה.
מלמעלה משקיפה אחותה הגדולה.
היא כבר מעדיפה לראות טלויזיה.

א 20120506

בקר טוב.
עבר זמן מאז התמונה הקודמת. חזרתי.

אישורי כניסה

יום רביעי 14:17 - דואל למזכירת המחלקה, בקשה לסידור אישורי כניסה, שמות ומספרי תעודות זהות.
יום חמישי 11:23 - אישורי הכניסה מוכנים.
יום ראשון.
בוקר.
בסיס צבאי אי-שם במרכז הארץ.
בוטקה.
סמל בש.ג.
תיקתוקים במקלדת.
 - לא. אתה לא מופיע לי פה. תיגש לבניין שם ותבקש שיבררו לך.
בניין שם, שלט מאיר עיניים - בטחון ואבטחת מידע.
טוראי.
תיקתוקים במקלדת.
 - לא. אתה לא מופיע לי פה.
אני מגיש את תדפיס האישור מיום חמישי.
- אה, ...
עוד תיקתוקים במקלדת.
שיחת טלפון קצרה עם המארח שלנו.
- טוב, תיגש לשער ותגיד שמשה שלח אותך ושזה בסדר.


בשלב הזה חשוב להדגיש שברור לי שאחת-עשרה בבוקר זה יותר צהריים מבוקר, שבסיס צבאי זה תיאור בלתי הולם לאוסף המבנים ששוכנים בליבה של שמורת טבע על החוף.
למה באמת ציפיתי? 
למשהו קצת יותר רציני מאשר "משה שלח אותי".


בוטקה.
רב"ט בש.ג.
"משה שלח אותי".
- אאאה,...
סמל: מי, זה סער? כן, משה אמר שהוא בסדר.

ניסים

סלע בן איל וחוה ז"ל גרשוני; אח לסער ורקפת.
  איל בן עמרם וחנה ז"ל גרשוני; אח לרימון ולסמדר ז"ל.
  חוה (ציפורה) בת אברהם (אברי) ז"ל וטובה (גיזלה) ז"ל רייניץ; אחות לגבריאל (גבי), אורי ואירית.

יש כמה בני דודים שמכירים את המשך השושלת, מבחינתי זה עץ המשפחה.
מצד אבי אני דור חמישי (לפחות) בארץ.
אברי וטובה נפגשו אחרי אושוויץ. אין לפניהם כלום. אין איתם כלום. הם לבדם התחילו מכלום. כמו אדם וחוה.

נסכם:
מצד אבי אני דור חמישי בארץ - ישראלי שורשי.
מצד אמי אני דור שלישי לשואה.

יחד עם שירי (בת חיים ופנינה בייטל) יש היום את נגה ויעלה.
זה חשבון מחורבן שאני עורך פעם בשנה:
- אברי וטובה רייניץ.
  - גבי        - שלוש בנות ובן;    - חמישה או שישה נכדים.
  - חוה ז"ל - סלע                   - נגה ויעלה.
                - סער ורקפת
  - אורי     - שתי בנות ובן;        - שתי נכדות.
  - אירית   - ארבע בנות ובן;      - נכד.

28 נפשות, פלוס מינוס.

-------------
עד גיל 12 לא ידעתי שיש לי עוד קטגוריה. לצורך ההכנות לבר-מצווה בבית הספר שאלו אותי אם אני אשכנזי או ספרדי.
עניתי שאני ישראלי.
אמא הסבירה לי מאוחר יותר מה הייתה הכוונה בשאלה - מה המוצא של אבא שלך - לצורך קביעת צורת התפילה?
אני חילוני, לא מתפלל. אין לי תקשורת עם ההוא.
בכל מקרה אני דור חמישי בארץ, לא? ישראלי.
מסתבר שמצד אבא המקור הוא רוסי. כנראה. תלוי איך מחשבים לאחור.

ומצד אמא - סבא וסבתא ניצולי שואה מהונגריה, מאושוויץ. אשכנזי!

---------------------
אני עושה את החשבון כל שנה.
אני לא ארצה שבנותי תמשכנה לספור אחרי מהשואה, אני מעדיף שהחשבון שלהן יהיה שונה.
אני רוצה שהן תדענה - ישראליות.

בינתיים - נגה ויעלה - ניסים גלויים.

ג 20120417

אתמול עשיתי בדיקות דם. נתתי את היד שלי לאחות, היא עשתה את מלאכתה, ולי היה איכס ביד.
לא סובל בדיקות דם, לא סובל מחטים.
זה לא שהבדיקה כואבת, זו החשבה על המחט, על הצינורית הדקיקה הזו שפוצעת את העור, חודרת לוריד וממתינה עד למילוי המבחנות. זו לא הצריבה שבשליפת המחט, זו הידיעה שהיא הייתה בפנים.
שונא מחטים.
בקר טוב.