סגול

חזרנו מנסיעה, ברדיו התנגן with-or-without you...

- אמא, אל תעצרי את השיר!

- בסדר.

- זה שיר סגול.

הו, איזה רשע, בת מספר תשע!

ת.ל. משוער לפי ו.א.: 24/05/2010

מנח: אורכי

מיקום: קדמית

.

.

.

צרבלום: הודגם

גומה אחורית: הודגמה תקינה

עדשות: הודגמו צלולות

שפתיים: הודגמו צלולות

.

.

.

סרעפת: הודגמה שלמה

.

.

.

איבר מין: הודגם (נקבה)

אצבעות: הודגמו X2

בהונות: הודגמו X2

זו לא רשימת קניות, זו אחותה החדשה של נגה.

יש לכם רעיונות לשמות מצויינים?

בית קטן בערבה

אנחנו צריכים לדון עם אבא על הצעת הפשרה.

העניין הטיפשי הזה לא מפסיק.

אבא שלח את ההצעה שלו בצורת מכתב מעורך הדין שלו.

היוזמה לא בידינו (אני משתדל לא להיות מיליטנטי בעניין), אנחנו צריכים להגיב להצעה הזו.

עכשיו אני צריך לעשות לאבא שלי את מה שאני מאמין שהוא עושה לנו כל חיינו - להפוך אותו לאדם זר, ולהתייחס אליו כאל כזה.

כך-וכך ש"ח בכאלו תנאים, כך-וכך בתנאים אחרים, סכום זה במצב כזה, וסכום אחר במצב אחר.

קצת קשה לי עם זה.

וזה עוד במצב שאנחנו עובדים על פשרה.

איך אני אוכל להסביר את זה לנגה בעוד עשר, חמש-עשרה שנים?

איזה שאלות היא תשאל?

איך אני יכול להסביר את זה לסער ולרקפת היום? לעצמי?

טיפשי זו מלה קטנה מדי!

שיר ברדיו

בדרך מכאן לשם פתאום הבנתי שנגה, חוץ מהיותו שם מצויין, הוא גם ראשי התיבות: נס גלוי והווה.

(לא, אני לא חוזר תשובה... רק מתפעל מכל מני דברים שקורים בדרך.)

סער

יום חמישי, ערב, חתונה.

שתי אמהות יפות ונרגשות מחייכות לאורחים.

מזל טוב לאמא של החתן, לאמא של הכלה.

- אנחנו חברים מהצבא.

- כן, אני זוכרת שבאתם... סער.

- אה, לא. סלע. סער זה אחי.

- כן, נו, בטח, התכוונתי סלע...

עוד אחד לרשימה.

שקוף

בוטן.
בוטן עם ידיים ורגליים ושקיפות עורפית - זה כשמחפשים לראות משהו שקוף...
בנתיים הכל תקין.

סער

מי שרואה אותי מאחור לא יודע מי אני...

מי שמכיר אותי, רוב מי שמכיר אותי, לא יודע שלאחי קוראים סער.

כבר לפני מספר שנים שמתי לב לתופעה החשודה - אנשים שלא מכירים את הקשר סלע-סער, קוראים לי בהיסח הדעת "סער".

תקריות שכאלו התרחשו מספר פעמים בחיי (בערך שתיים בשנה), העניין המטריד מבחינתי הוא שמי שקרא לי בשם אחי לא ידע שיש לי אח שזהו שמו.

סיבכתי את ההסבר קצת, אבל זו גם התחושה שלי - מבולבלות קוסמית...

אחרי מספר תקריות שכאלו, בהן גם עימתתי את הטועים עם העובדות וניסיתי לקבל הסבר לטעות, סיפרתי על העניין לאחי.

אתם יושבים?

גם הוא חווה התבלבלויות קוסמיות שכאלו!

אשים שלא ידעו על קיומי, קראו לסער בשמי - סלע.

גם להם לא היה הסבר מניח את הדעת.

וואוו! נכון?

ככה צמודים

אתמול, מוצ"ש, סופסוף תפסתי את ביורן מהועדה.
הוא אמר לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים - אם הייתי מצביע למפלגת שמאל, אני הייתי לוקח.
ככה צמודים היינו, אובמה ואני.

(חוצמזה, ברור שכבוד גדול לפרס בתחומים המדעיים, ובפרט לפרופסור עדה יונת.)

תשע

הוי איזה רשע - בת מספר תשע.

נכון להיום - לנגה צפויה אחות לקראת סוף מאי.
:)

ראיית הנולד והריון

- מה אתה לא שמח?
- כן, כן שמח. בשביל זה אנחנו ....
מתי בדקת?
- ... עוד לא בדקתי.

מה אתן רוצות, מה?

שמלה אדומה

ביום ט' באב (30/07/2009) ראיתי במסדרון בחורה נאה בשמלה אדומה ויפה.
שלחתי לה דואל ובו הסברתי שהיום מכל הימים חשוב לחלק אהבת חינם, וגם מחמאות.


במוצ"ש הלכנו לשון מוקדם, ביום ראשון התעוררתי לישראל אחרת, הרבה פחות נוחה.
ככל שנוקפים הימים ברור לי יותר על מה דיבר אחי כשהוא אמר שלא נעים לחיות פה.


מתוך ynet:
"הולך ומתגבר החשד כי התקפת הירי הקטלנית במפגש חברי הקהילה ההומו-לסבית הוא פיגוע שנאה. על-פי עדי ראייה, גבר לבוש שחורים פתח באש מנשק אוטומטי במקום - ונמלט רגלית. שניים נהרגו, עשרה נפצעו - בהם כמה במצב קשה. עד ראייה: המקום נראה כמו בית מטבחיים."
"ככל שמתבהרת התמונה - נראה כי מה שארע אמש (שבת) בתל אביב הינו פיגוע שנאה נגד חברי הקהילה ההומו-לסבית. שני בני-אדם נהרגו ו-10 נפצעו בהתקפת ירי ב"בר נוער", המופעל בבניין אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטראנסג'נדרים ברחוב אחד-העם."

לילה טוב

לילה-טוב סלון
לילה-טוב מטבח,
נגה הולכת לישון
איזה רעיון מוצלח.

חלק מטקס ההעברה למיטה.
עד גיל שלוש, עד עכשיו.
ידעתי שיבוא היום שאני אפסיק לדקלם איתה כשאני מעלה אותה למעלה למיטה, לישון.
הגיע מהר.

ליה טוב נגה.

סוזן וגה

אישה קטנה, גיטרה, בס וחשמלית.
מי שלא היה - לעולם לא ידע מה החמיץ.

כן, בהופעה הראשונה היא ביררה, בשניה היא סיכמה -

New-York is a girl; Tel-Aviv is a HOT, gay man...

היינו עם סער ורקפת והדס ושחר.

לפני שיצאנו סבתא וסבא באו כדי לשמור על נגה. ממש לפני שיצאנו נגה שאלה "נשיקה וחיבוק!" כן, היא שאלה עם סימן קריאה.

אחרי שהיא סחטה את כל החיבוקים והנישוקים שאפשר בחצי דקה, סבא חיים ציין שיש לנו ילדה מקצועית.

בטח כבר הבנתם - היה ערב מצוין.

קקטוס

ביום שבת חגגנו לנגה יומולדת 3 בחיק המשפחה.

היה נחמד מאוד. כל ההורים והסבתות והסבים והדודים הגיעו (נאלצנו לוותר על בני-דודים מפאת אילוצי מקום), הביאו מלא אוכל, המון מתנות - שמייח!

נגה הייתה מאוד מרוצה.

אבא היה שקט ומרוחק, כתמיד.
אחרי כשעה הוא וסער יצאו להביא את דוד רימון שגר בסביבה וביקש שיביאו אותו.

רקפת ואני קיווינו שהם ידברו במהלך הנסיעה ויקבעו משהו לגבי המשך היחסים המורכבים בין האחים לבין אבא.
הנסיעה, שביום גרוע צריכה לקחת 10 דקות לכל כיוון, לקחה שעה.
היינו בטוחים שהם דיברו ודיברו ודיברו...

בסוף היום לפני שסער ורקפת הלכו, שאלנו אותו - נו על מה דיברתם?
- כלום.
- איך כלום? שעה? כלום?
- כלום! עד רימון לקח לנו 2 דקות, אחר-כך לא יכולתי לדבר יותר. ואז נסענו למשתלת קקטוסים "מאממתתתתת" שאבא היה חייב לעצור בה ולקנות קקטוסים לבית.

---
יש לאבא שלי נכדה אחת.
הוא רואה אותה פעמיים בשנה בערך.
קשה לו להפתח וליצור קשר גופני ורגשי. גם איתה.

הגעת; אתה פה; ליד הנכדה שלך.
מה אתה בורח עכשיו לתוך משתלה מחורבנת?

אבא שלי קצת טמבל.
לא; אבא שלי טמבל.

לפעמים אני תוהה, אולי סער ורקפת צודקים, אולי אין לו תקנה.

שבע שנים טובות

לפני יומיים חגגנו את יום הנישואין שלנו. שבע שנים. זו הייתה השנה הכי קשה שלנו עד היום.

השכנים החדשים שלנו הם זוג מעורבב – הוא שומר-מצוות, היא חילונית.
כשפגשנו את השכנה בפעם הראשונה נדמה היה שהיא מתנצלת.
בזוגיות שלהם יש עוד סוג של בעיות – בעיות הלכתיות. בכל זוגיות יש בעיות שצריך לפתור.

זו הייתה השנה הכי קשה בגלל כל מני סיבות חיצוניות שאין לנו עליהן שליטה.
זהו – הייתה.

בהיבט החיובי – השנה ראינו הרבה ניסים.

הזמן רופא גדול

היום, לאחר זמן רב שבו לא הזדמן לי לקרוא בלוגים בכלל ולכתוב בפרט, קראתי את הבלוג של זרש.

חשבתי על עירית כלפה ז"ל (עפולה, מתישהוא בשנות השמונים), על איך שהיא ומשפחתה נאבקו בגידולים מאז שהיתה נערה.
הסרטן (הודג'קינס) גידל אצלה כל מני דברים. בפעם האחרונה שהוא חזר הוא גידל אצלה גם יאוש.

חשבתי על דודה סמדר בליצבלאו ז"ל (קריית חיים, לפני פחות משנה), וגם על אמא, חוה גרשוני ז"ל (עפולה 1999).
גם אמא וגם סמדר התעלמו מכאבים קטנים, מכל מני סימנים משניים.

אמא הייתה אחות לפני שהייתה מורה. דודה סמדר הייתה מטפלת ברפלקסולוגיה.
שתיהן נשים עם הבנה לגבי פעילותו התקינה של הגוף.

הסרטן מגדל יאוש.
אל תתעלמו מהגוף שלכם. אל תתיאשו.