קקטוס

ביום שבת חגגנו לנגה יומולדת 3 בחיק המשפחה.

היה נחמד מאוד. כל ההורים והסבתות והסבים והדודים הגיעו (נאלצנו לוותר על בני-דודים מפאת אילוצי מקום), הביאו מלא אוכל, המון מתנות - שמייח!

נגה הייתה מאוד מרוצה.

אבא היה שקט ומרוחק, כתמיד.
אחרי כשעה הוא וסער יצאו להביא את דוד רימון שגר בסביבה וביקש שיביאו אותו.

רקפת ואני קיווינו שהם ידברו במהלך הנסיעה ויקבעו משהו לגבי המשך היחסים המורכבים בין האחים לבין אבא.
הנסיעה, שביום גרוע צריכה לקחת 10 דקות לכל כיוון, לקחה שעה.
היינו בטוחים שהם דיברו ודיברו ודיברו...

בסוף היום לפני שסער ורקפת הלכו, שאלנו אותו - נו על מה דיברתם?
- כלום.
- איך כלום? שעה? כלום?
- כלום! עד רימון לקח לנו 2 דקות, אחר-כך לא יכולתי לדבר יותר. ואז נסענו למשתלת קקטוסים "מאממתתתתת" שאבא היה חייב לעצור בה ולקנות קקטוסים לבית.

---
יש לאבא שלי נכדה אחת.
הוא רואה אותה פעמיים בשנה בערך.
קשה לו להפתח וליצור קשר גופני ורגשי. גם איתה.

הגעת; אתה פה; ליד הנכדה שלך.
מה אתה בורח עכשיו לתוך משתלה מחורבנת?

אבא שלי קצת טמבל.
לא; אבא שלי טמבל.

לפעמים אני תוהה, אולי סער ורקפת צודקים, אולי אין לו תקנה.