לא, אין כאן מתכון של ממרח כבד.
אמא נהגה להתלונן על כך שכבר היום (אי אז בשנות השמונים) יש ילדים שמגיעים הביתה ואוכלים אוכל שחומם במיקרו מתוך שקית תעשייתית.
מיקרו ומזון מוכן היו חידושים בימים ההם, אבל הכוונה הייתה ברורה - יש ילדים שאין להם בבית אוכל ביתי.
אמא בישלה למשפחה שלה מגיל 12. אני מניח שעד גיל 12 היא למדה לבשל, כך או אחרת, ומגיל 12 הביצוע נפל על כתפיה. בין שני הורים ניצולי שואה החיים לא היו פשוטים. סבתא סיפרה שהיא הפסיקה להתאשפז וחזרה למציאות כשהיא שמעה את אירית קוראת לאחותה "אמא". אז כן, לאמי היו כתפיים מאוד רחבות.
כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר - את הופכת למיומנת. אמא ידעה להרים ארוחות בזמן אפסי.
כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר ואוהבת את העבודה הזו - האוכל יוצא מדהים.
אין על האוכל של אמא.
בשכונה בה גדלתי בעפולה היו לנו שכנים מזרחיים. עד היום אני לא בטוח מה המוצא שלהם אבל האמא ידעה להכין פריקסה, סוף. למי שלא בקיא בפרטים - פריקסה=לחמניה תוניסאית. מין סופגניה פריכה עם מילוי שמבוסס על מה שבא לכם, לא מתוק. עדיפות לסלט טונה עם ביצה קשה, תפוחי אדמה, זיתים וקצת חריף.
אפילו הילדים ההם אהבו את האוכל ואת המאפים של אמא. חוץ מהפריקסה שהיה עניין של גאווה משפחתית. אני אתן לכם את הסיפור הזה ברשומה אחרת.
השכנים הרוסיים היו מנומסים מכדי לבוא אלינו הביתה, אבל האמהות תמיד מצאו דרך להחליף מאכלים ומתכונים.
כשהייתי גדול מספיק כדי שיהיו לי חברים עם רשיון ואוטו, החגיגה הגדולה של הקיץ הייתה רצף של נסיעות לים. נסיעות שלוו בפיתות עם ממרח כבד של אמא של סלע וחמוצים.
היום אנחנו נאבקים כדי לתת לבנות אוכל אמיתי. מסתבר שיש משהו ממכר בקטשופ. אין לי הסבר אחר לעובדה ששתיהן מעדיפות שניצלים עם קטשופ על פני כל דבר אחר.
כששירי הכינה לסוף השבוע אורז ובשר לפי מתכון של אמא שלה, נגה טענה בתוקף ששל סבתא יותר טעים.
לך תסביר לילדה שפעם היא תתגעגע לאוכל של אמא.
אני אנסה לשחזר כאן את המתכון של הממרח ההוא. עדכונים בקרוב.
אמא נהגה להתלונן על כך שכבר היום (אי אז בשנות השמונים) יש ילדים שמגיעים הביתה ואוכלים אוכל שחומם במיקרו מתוך שקית תעשייתית.
מיקרו ומזון מוכן היו חידושים בימים ההם, אבל הכוונה הייתה ברורה - יש ילדים שאין להם בבית אוכל ביתי.
אמא בישלה למשפחה שלה מגיל 12. אני מניח שעד גיל 12 היא למדה לבשל, כך או אחרת, ומגיל 12 הביצוע נפל על כתפיה. בין שני הורים ניצולי שואה החיים לא היו פשוטים. סבתא סיפרה שהיא הפסיקה להתאשפז וחזרה למציאות כשהיא שמעה את אירית קוראת לאחותה "אמא". אז כן, לאמי היו כתפיים מאוד רחבות.
כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר - את הופכת למיומנת. אמא ידעה להרים ארוחות בזמן אפסי.
כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר ואוהבת את העבודה הזו - האוכל יוצא מדהים.
אין על האוכל של אמא.
בשכונה בה גדלתי בעפולה היו לנו שכנים מזרחיים. עד היום אני לא בטוח מה המוצא שלהם אבל האמא ידעה להכין פריקסה, סוף. למי שלא בקיא בפרטים - פריקסה=לחמניה תוניסאית. מין סופגניה פריכה עם מילוי שמבוסס על מה שבא לכם, לא מתוק. עדיפות לסלט טונה עם ביצה קשה, תפוחי אדמה, זיתים וקצת חריף.
אפילו הילדים ההם אהבו את האוכל ואת המאפים של אמא. חוץ מהפריקסה שהיה עניין של גאווה משפחתית. אני אתן לכם את הסיפור הזה ברשומה אחרת.
השכנים הרוסיים היו מנומסים מכדי לבוא אלינו הביתה, אבל האמהות תמיד מצאו דרך להחליף מאכלים ומתכונים.
כשהייתי גדול מספיק כדי שיהיו לי חברים עם רשיון ואוטו, החגיגה הגדולה של הקיץ הייתה רצף של נסיעות לים. נסיעות שלוו בפיתות עם ממרח כבד של אמא של סלע וחמוצים.
היום אנחנו נאבקים כדי לתת לבנות אוכל אמיתי. מסתבר שיש משהו ממכר בקטשופ. אין לי הסבר אחר לעובדה ששתיהן מעדיפות שניצלים עם קטשופ על פני כל דבר אחר.
כששירי הכינה לסוף השבוע אורז ובשר לפי מתכון של אמא שלה, נגה טענה בתוקף ששל סבתא יותר טעים.
לך תסביר לילדה שפעם היא תתגעגע לאוכל של אמא.
אני אנסה לשחזר כאן את המתכון של הממרח ההוא. עדכונים בקרוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה