היום, לאחר זמן רב שבו לא הזדמן לי לקרוא בלוגים בכלל ולכתוב בפרט, קראתי את הבלוג של זרש.
חשבתי על עירית כלפה ז"ל (עפולה, מתישהוא בשנות השמונים), על איך שהיא ומשפחתה נאבקו בגידולים מאז שהיתה נערה.
הסרטן (הודג'קינס) גידל אצלה כל מני דברים. בפעם האחרונה שהוא חזר הוא גידל אצלה גם יאוש.
חשבתי על דודה סמדר בליצבלאו ז"ל (קריית חיים, לפני פחות משנה), וגם על אמא, חוה גרשוני ז"ל (עפולה 1999).
גם אמא וגם סמדר התעלמו מכאבים קטנים, מכל מני סימנים משניים.
אמא הייתה אחות לפני שהייתה מורה. דודה סמדר הייתה מטפלת ברפלקסולוגיה.
שתיהן נשים עם הבנה לגבי פעילותו התקינה של הגוף.
הסרטן מגדל יאוש.
אל תתעלמו מהגוף שלכם. אל תתיאשו.
