יום שלישי, 29 במאי 2012

מיטראלי

אחרי שהסרתי את החולצה האחות שמה על החזה שלי כמה נקודות של ג'לי שקוף.
ישר מהשפופרת.
ואז גם על האטבים המצחיקים ההם שתופסים בפרקי הידיים.
כבר הייתי שוכב על המיטה. זה היה השלב המדגדג - האחות הביאה את המשאבות הקטנות והקרירות ו-שלאק, הצמידה לי בואקום מין כוסיות קטנות שמחוברת בחוט למכשיר.
אחרי זה היא הייתה מתפנה למכשיר ההוא, מכוונת כמה מתגים והנייר היה מתחיל לרוץ.
העט המכנית הייתה משמיעה מן ווש על הנייר. קו שחור על נייר רציף משובץ.
א-ק-ג.
בזכרוני יש מלא אלקטרודות שמחוברות לי על החזה.
וקירצופים ממושכים אחרי הבדיקה להסרת כל זכר של ג'ל דביק ומיותר.

בגיל מבוגר יותר, עם טכנולוגיה חדשה יותר נדרשו פחות אלקטרודות. ויתרו על אלו שביידיים, על החזה גם היו פחות. אולי זה בגלל שכבר לא הייתי ילד. אני לא יודע.

היום הייתי בפעם השנייה בחיי בבדיקת "אקו-לב"; זה אולטרא-סאונד ללב. כלום לא צפוי להוולד מהעניין הזה, כנראה בגלל זה זה לא אולטרא-סאונד אלא אקו.

האחות שוב מילאה את החזה של בג'לי.
עכשיו שאני חושב על זה, כל הקסם של בחורה בלונדינית עם ציפורניים מטופחות, במדי אחות, שמורחת לי ג'ל על החזה - איננו.
היא הייתה טכנית ועניינית - ישר הגיעה לחתכים הנדרשים בשביל הטפסים. סימנה מיקומים, מדדה מדידות, שסתום כזה, מחיצה כזו. גם אני התעניינתי יותר בלב שלי מאשר באחות החביבה.

בין כל השאלות שלה ושל הרופא לבין התשובות שלי, הם ציינו שיש לי מפלצת בשסתום המיטראלי.
אולי בכל זאת משהו יוולד אחרי הבדיקה הזו. 
איך מוציאים מפלצת מהלב?

שירי אמרה לי פעמיים "נו" בזמן שאני קירצפתי ממני את שאריות הג'ל.

יש לי מפלצת בשסתום המיטראלי. עכשיו הכל ברור.

יום חמישי, 24 במאי 2012

פיצק ופצפונת

ילדה קטנה שקופצת מהמדרגה האחרונה.
נופלת, מקבלת מכה.
כואב. איפה פה? ]נשיקה[ פה? ]נשיקה[ וככה עוד ועוד נשיקות לפצפונת הקטנה.
מלמעלה משקיפה אחותה הגדולה.
היא כבר מעדיפה לראות טלויזיה.

יום ראשון, 6 במאי 2012

א 20120506

בקר טוב.
עבר זמן מאז התמונה הקודמת. חזרתי.


יום רביעי, 25 באפריל 2012

אישורי כניסה

יום רביעי 14:17 - דואל למזכירת המחלקה, בקשה לסידור אישורי כניסה, שמות ומספרי תעודות זהות.
יום חמישי 11:23 - אישורי הכניסה מוכנים.
יום ראשון.
בוקר.
בסיס צבאי אי-שם במרכז הארץ.
בוטקה.
סמל בש.ג.
תיקתוקים במקלדת.
 - לא. אתה לא מופיע לי פה. תיגש לבניין שם ותבקש שיבררו לך.
בניין שם, שלט מאיר עיניים - בטחון ואבטחת מידע.
טוראי.
תיקתוקים במקלדת.
 - לא. אתה לא מופיע לי פה.
אני מגיש את תדפיס האישור מיום חמישי.
- אה, ...
עוד תיקתוקים במקלדת.
שיחת טלפון קצרה עם המארח שלנו.
- טוב, תיגש לשער ותגיד שמשה שלח אותך ושזה בסדר.


בשלב הזה חשוב להדגיש שברור לי שאחת-עשרה בבוקר זה יותר צהריים מבוקר, שבסיס צבאי זה תיאור בלתי הולם לאוסף המבנים ששוכנים בליבה של שמורת טבע על החוף.
למה באמת ציפיתי? 
למשהו קצת יותר רציני מאשר "משה שלח אותי".


בוטקה.
רב"ט בש.ג.
"משה שלח אותי".
- אאאה,...
סמל: מי, זה סער? כן, משה אמר שהוא בסדר.

יום רביעי, 18 באפריל 2012

ניסים

סלע בן איל וחוה ז"ל גרשוני; אח לסער ורקפת.
  איל בן עמרם וחנה ז"ל גרשוני; אח לרימון ולסמדר ז"ל.
  חוה (ציפורה) בת אברהם (אברי) ז"ל וטובה (גיזלה) ז"ל רייניץ; אחות לגבריאל (גבי), אורי ואירית.

יש כמה בני דודים שמכירים את המשך השושלת, מבחינתי זה עץ המשפחה.
מצד אבי אני דור חמישי (לפחות) בארץ.
אברי וטובה נפגשו אחרי אושוויץ. אין לפניהם כלום. אין איתם כלום. הם לבדם התחילו מכלום. כמו אדם וחוה.

נסכם:
מצד אבי אני דור חמישי בארץ - ישראלי שורשי.
מצד אמי אני דור שלישי לשואה.

יחד עם שירי (בת חיים ופנינה בייטל) יש היום את נגה ויעלה.
זה חשבון מחורבן שאני עורך פעם בשנה:
- אברי וטובה רייניץ.
  - גבי        - שלוש בנות ובן;    - חמישה או שישה נכדים.
  - חוה ז"ל - סלע                   - נגה ויעלה.
                - סער ורקפת
  - אורי     - שתי בנות ובן;        - שתי נכדות.
  - אירית   - ארבע בנות ובן;      - נכד.

28 נפשות, פלוס מינוס.

-------------
עד גיל 12 לא ידעתי שיש לי עוד קטגוריה. לצורך ההכנות לבר-מצווה בבית הספר שאלו אותי אם אני אשכנזי או ספרדי.
עניתי שאני ישראלי.
אמא הסבירה לי מאוחר יותר מה הייתה הכוונה בשאלה - מה המוצא של אבא שלך - לצורך קביעת צורת התפילה?
אני חילוני, לא מתפלל. אין לי תקשורת עם ההוא.
בכל מקרה אני דור חמישי בארץ, לא? ישראלי.
מסתבר שמצד אבא המקור הוא רוסי. כנראה. תלוי איך מחשבים לאחור.

ומצד אמא - סבא וסבתא ניצולי שואה מהונגריה, מאושוויץ. אשכנזי!

---------------------
אני עושה את החשבון כל שנה.
אני לא ארצה שבנותי תמשכנה לספור אחרי מהשואה, אני מעדיף שהחשבון שלהן יהיה שונה.
אני רוצה שהן תדענה - ישראליות.

בינתיים - נגה ויעלה - ניסים גלויים.

יום שלישי, 17 באפריל 2012

ג 20120417

אתמול עשיתי בדיקות דם. נתתי את היד שלי לאחות, היא עשתה את מלאכתה, ולי היה איכס ביד.
לא סובל בדיקות דם, לא סובל מחטים.
זה לא שהבדיקה כואבת, זו החשבה על המחט, על הצינורית הדקיקה הזו שפוצעת את העור, חודרת לוריד וממתינה עד למילוי המבחנות. זו לא הצריבה שבשליפת המחט, זו הידיעה שהיא הייתה בפנים.
שונא מחטים.
בקר טוב.

יום שלישי, 3 באפריל 2012

ג 20120403

בשקט שלפני הזריחה כל רשרוש נשמע הרבה יותר חזק. מכונית חולפת, פשוש שמצייץ, פשושית שעונה לו.
בקר טוב.


יום ראשון, 1 באפריל 2012

א 20120401

שלום לשעון הקיץ.


יום רביעי, 28 במרץ 2012

יום שלישי, 27 במרץ 2012

יום ראשון, 18 במרץ 2012

א 20120318

בקר טוב, שניות לפני הזריחה.


יום רביעי, 14 במרץ 2012

יום שני, 12 במרץ 2012

יום שני, 5 במרץ 2012

יום רביעי, 29 בפברואר 2012

ד 20120229

בקר טוב.
חוץ מהרצים וההולכים של לפנות הבוקר, יש לנו תמרור חדש.
היום גם התמרורים צעקניים. )אני צריךללמוד איך לחבר פה קטע וידיאו. מדובר בתמרור מהבהב של מעבר חציה.(


יום שלישי, 21 בפברואר 2012

ג 20120221

מסתבר שהתמונות לא מצטלמות בשעה קבועה, אלה בין חמש וחצי לבין שש וחצי.
נראה שויתרתי על הרקפות. השנה אין פריחה באף אחד מהעציצים.
גם את החלון אני משאיר מוגף ומצלם את הנוף העירוני מהתחנה. ככה זה כשממהרים לאוטובוס.
בקר טוב.



עדכון מיום שישי, 20120224: יש פרחים ברקפת הותיקה.
:)

יום ראשון, 19 בפברואר 2012

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

יום רביעי, 15 בפברואר 2012

יום שני, 13 בפברואר 2012

ב 20120213

בקר טוב.
אולי היום הזריחה תחייך לנו.


יום ראשון, 12 בפברואר 2012

א 20120212

יום רביעי לשביתת עובדי הקבלן. האם האוטובוס יגיע?
בקר טוב.


יום חמישי, 9 בפברואר 2012

ה 20120209

ירח מתרוקן ושוקע.
בקר טוב.


יום רביעי, 8 בפברואר 2012

יום שלישי, 7 בפברואר 2012

יום ראשון, 5 בפברואר 2012

א 20120205

בקר טוב.
נהג האוטובוס עדכן אותי שחיסלנו את בעיית הגרעין האיראני. כולם מתארים את המבצע ככזה שיתבצע עד סוף השבוע הקרוב כדי שיוכלו אחר כך להגיד שלא יכולים היו לכתוב יותר.. אתם יודעים - צנזורה.
אם כבר אימצתם ג'וק או שניים, תשאירו אצלם את חפצי הערך.
בקר טוב ציויליזציה 2.0


יום חמישי, 2 בפברואר 2012

ה 20120202

בקר טוב.
התעוררתי עם זכרון של חלום מתוק. כזה שרוצים להשאר במיטה ולהמשיך.
אני זוכר אותו כי השעון טרטר ובבהלה להשתיקו נפלתי מהקצה של המיטה.
אם לא הייתי מתעורר לא הייתי זוכר אותו, עכשיו שאני זוכר אותו אני מעדיף שהייתי ממשיך לישון.


יום רביעי, 1 בפברואר 2012

ד 20120201

בקר טוב.
כששיפור במזג האויר זה "רק" טפטוף.אה, כן ברקע יש רעמים...


יום שלישי, 31 בינואר 2012

ג 20120131

בקר טוב,
מסתבר שכשקשה לקום מוקדם, לא פשוט גם מאוחר.
עוד מעט כבר צהריים.


יום שני, 30 בינואר 2012

יום ראשון, 29 בינואר 2012

יום חמישי, 26 בינואר 2012

יום שלישי, 24 בינואר 2012

ג 20120124

בקר טוב ברחוב הכמעט ריק.


יום שני, 23 בינואר 2012

יום ראשון, 22 בינואר 2012

יום רביעי, 18 בינואר 2012

יום ראשון, 15 בינואר 2012

א 201201115

בקר טוב למשכימים.


יום שבת, 14 בינואר 2012

ממרח כבד

לא, אין כאן מתכון של ממרח כבד.

אמא נהגה להתלונן על כך שכבר היום (אי אז בשנות השמונים) יש ילדים שמגיעים הביתה ואוכלים אוכל שחומם במיקרו מתוך שקית תעשייתית.
מיקרו ומזון מוכן היו חידושים בימים ההם, אבל הכוונה הייתה ברורה - יש ילדים שאין להם בבית  אוכל ביתי.

אמא בישלה למשפחה שלה מגיל 12. אני מניח שעד גיל 12 היא למדה לבשל, כך או אחרת, ומגיל 12 הביצוע נפל על כתפיה. בין שני הורים ניצולי שואה החיים לא היו פשוטים. סבתא סיפרה שהיא הפסיקה להתאשפז וחזרה למציאות כשהיא שמעה את אירית קוראת לאחותה "אמא". אז כן, לאמי היו כתפיים מאוד רחבות.

כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר - את הופכת למיומנת. אמא ידעה להרים ארוחות בזמן אפסי.
כשאת מבשלת למשפחה שלמה מגיל צעיר ואוהבת את העבודה הזו - האוכל יוצא מדהים.

אין על האוכל של אמא.

בשכונה בה גדלתי בעפולה היו לנו שכנים מזרחיים. עד היום אני לא בטוח מה המוצא שלהם אבל האמא ידעה להכין פריקסה, סוף. למי שלא בקיא בפרטים - פריקסה=לחמניה תוניסאית. מין סופגניה פריכה עם מילוי שמבוסס על מה שבא לכם, לא מתוק. עדיפות לסלט טונה עם ביצה קשה, תפוחי אדמה, זיתים וקצת חריף.
אפילו הילדים ההם אהבו את האוכל ואת המאפים של אמא. חוץ מהפריקסה שהיה עניין של גאווה משפחתית. אני אתן לכם את הסיפור הזה ברשומה אחרת.

השכנים הרוסיים היו מנומסים מכדי לבוא אלינו הביתה, אבל האמהות תמיד מצאו דרך להחליף מאכלים ומתכונים.

כשהייתי גדול מספיק כדי שיהיו לי חברים עם רשיון ואוטו, החגיגה הגדולה של הקיץ הייתה רצף של נסיעות לים. נסיעות שלוו בפיתות עם ממרח כבד של אמא של סלע וחמוצים.

היום אנחנו נאבקים כדי לתת לבנות אוכל אמיתי. מסתבר שיש משהו ממכר בקטשופ. אין לי הסבר אחר לעובדה ששתיהן מעדיפות שניצלים עם קטשופ על פני כל דבר אחר.

כששירי הכינה לסוף השבוע אורז ובשר לפי מתכון של אמא שלה, נגה טענה בתוקף ששל סבתא יותר טעים.
לך תסביר לילדה שפעם היא תתגעגע לאוכל של אמא.

אני אנסה לשחזר כאן את המתכון של הממרח ההוא. עדכונים בקרוב.

פעמיים

לפני שבועיים, ב 27/12/2011, שני אנשים שונים, בשתי הזדמנויות שונות פנו אלי בשם סער.
בערב סער צחק עלי - כשיתחילו לקרוא לך ג'יימס, אז תתחיל לדאוג.

שולבתי

זהו הבלוג שלי זורם לתוך ה +.
שבוע טוב.

ב 20120109

בקר טוב.

יום שלישי, 10 בינואר 2012

יום ראשון, 8 בינואר 2012

יום חמישי, 5 בינואר 2012

יום רביעי, 4 בינואר 2012

יום שלישי, 3 בינואר 2012

יום ראשון, 1 בינואר 2012