כשתהיה גדול

כשהתחלתי את הבלוג ידעתי שחלק מהעניין הוא לתעד עבור צאצאי רגעים שבהם אמרתי להם שיום אחד, כשהם יהיו גדולים - הם יבינו.
אני יודע שאמרו את זה לי מספר לא מבוטל של פעמים. אני לא זוכר אף פעם אחת כזו בצורה מוחלטת מספיק כדי לדעת מה לא הבנתי אז. אולי עדיין יש לי פערים להשלים?
אז כדי שלצאצאי לא יהיו פערים.


היום בפעם הראשונה אמרתי לנגה שכשהיא תגדל היא תבין, משהו שחשוב לתעד.


במהלך הנסיעה לקניות בלמתי בחוזקה לפני צומת. לא הפגנת נהיגה משובחת, חוסר תשומת-לב רגעית שגררה בלימה חזקה מדי. חזקה חזקה - אבל לא מספיק חזקה כדי להפעיל את ה ABS.
את נגה זה עדיין ריגש.


- אני אוהבת שאתה עושה ככה.
- אבל אני לא.
- אם תעשה ככה עוד פעם אני אוהב אותך יותר.
- נגה, אני בטוח שכשתהי גדולה את תאהבי אותי יותר אם אני לא אעשה ככה.


אני משתדל לנהוג בזהירות.
אני מקווה שאת מבינה.
אוהב, אבא.

קקטוס

לפני שנה הקקטוס שלנו הקדים וחששנו שעד שיעלה תגיח לעולם, הפריחה תסתיים.
בכל יום ניגשנו לחלון, בחננו את הפרחים שפרחו וחיפשנו ניצנים לפרחים העתידיים.
בכל יום מצאנו לפחות ניצן חדש אחד שהרגיע אותנו.
כשיעלה הגיעה, הקקטוס פרח בשבילה עם מחזור מיוחד ומרובה פרחים.

השנה הקקטוס איחר לפרוח.
הקדים ואיחר זה ברמת החודש יותר מדי, חודש פחות מדי.
חודשים בשנת השמש - לועזיים.
השנה הקקטוס איחר.
קצת לפני תחילת עונת ימי ההולדת הוא התחיל לפרוח לנו.
הוא ליווה השנה את כל ימי ההולדת הקייציים.
הוא עדיין פורח.

מאיזו משפחה

הייתה לי היום פגישה עם מישהי שעובדת באזור עפולה.
- אתה מעפולה, מאיזו משפחה?
- גרשוני.
- אתה הבן של חוה.
- כן.
- וואי, חוה הייתה מורה שלא שוכחים.


במהלך חיי זכיתי לשמוע את המשפט הזה בכל מני צורות מכל מני אנשים.
אמא שלי נגעה בהרבה לבבות במהלך חייה ועבודתה. אמא הייתה מורה בעפולה, בהתחלה בבית הספר התיכון ואחר-כך ביסודי - ביה"ס רמות בגבעת המורה.
היא לא סיפרה לנו על כל התלמידים שלה, רק על אלה שהיו באותה שכבת גיל איתנו, אלה שהיה סיכוי שניתקל בהם בכיתה. ברובם נתקלנו; באופן חיובי. היו הרבה שהגיעו אלינו כדי לוודא שאנחנו אמיתיים - הילדים של חוה.
מסתבר שעלינו היא סיפרה יותר. כנראה שהסיפורים שלה היו ממש טובים.


הקהל שלי מצומצם יותר - נגה ויעלה.
הסיפורים שלי קצרים יותר - קרעי זכרונות.
סער ורקפת הכירו אותה מספיק כדי להצליח לדמיין איך היא הייתה מגיבה בכל מני מצבים. אני בקושי הכרתי את אמא שלי. לא בגלל שהיא הייתה רעה, בגלל שהיא האמינה שככה היא תגדל אותי בצורה הטובה ביותר. היא לא חשבה על המחיר שהיא או המשפחה ישלמו על צורת החינוך הזו. אם אני במקומה היום - אני לא בטוח שהייתי בוחר בדרך שונה.


איך אתם הייתם מגדלים ילד שהוא רק 50%. ברמה המעשית - אנחנו לא יודעים מתי נסיים את שהותנו בין החיים. אנחנו מצטיינים בהדחקת העובדה הזו, הדחקת חוסר הידיעה הזה. אני, אני נולדתי עם לב פגום. הרופאים חסכו לאמא את ההתלבטות - לי בכל רגע נתון היה סיכוי של 50% לשרוד. 50% למות.
איך אתם הייתם הולכים לישון עם ידיעה רפואית ודאית - לילד שלכם יש סיכוי של 50% לא לשרוד את הלילה?
כל לילה.


איך הייתם גדלים?


יש לי במשפחה הרבה מורות שתלמידיהן זוכרים אותן יותר טוב ויותר יפה מילדיהן.
אני לא כל-כך זוכר את אמא. מזל שחוה הייתה מורה שלא שוכחים.