אני - כולם הלכו.
נגה - אנחנו המון.
אני - אנחנו המון, ארבעה.
שירי - ואוו, אנחנו ארבעה!
כן, הולכים לקרוע את הנת"צ!
יום שבת, 26 בפברואר 2011
יום ראשון, 13 בפברואר 2011
רוטב
אתמול הכנתי רוטב בולונז. כמעט.
רוטב די דומה לבולונז.
הוספתי צנוברים, פפריקה חריפה ומתוקה, גזר, פלפלים.
לקראת הסוף ביקשתי את עזרתה של נגה, שאלתי אותה אם חסר משהו לרוטב.
- פסטה!
יום שבת, 5 בפברואר 2011
שם אינדיאני
ביום שישי סיפרתי את הסיפור הזה לאחי ולאחותי והבנתי שהם לא מכירים אותו במלואו.
לטובת המתעניינים הנוספים, איך קיבלתי את שמי:
1973, יום הכיפורים.
בכפר קיש הבינו שהחלה המלחמה. אמא סיפרה לי שאבא הסביר לה שהוא מהנדסה קרבית והנדסה קרבית תמיד נכנסים אחרונים ללחימה. צו הקריאה הראשון שהגיע לכפר הגיע לאבא.
אני נולדתי לקראת סוף דצמבר.
אבא הוכרז כנעדר.
בינינו, מי שנעדר יותר מחודש במלחמה שכולם מבינים שהיא הגרועה ביותר שהייתה לנו - מת. זה מה שכולם ידעו גם אם לא אמרו.
בשבת שאחרי הלידה, עדיין בביה"ח, אמא הודיע למשפחה ולמנחמים שאין להם למה לדאוג כי היום אבא יחזור.
לכולם מסביב היה ברור שממחלקת יולדות היא עוברת למחלקה הסגורה.
אמא התחילה להתארגן למקלחת, היא לקחה איתה את כלי האיפור שלה.
באזור באר-שבע, חייל מאובק תפס טרמפים צפונה.
מישהי עצרה, החיל ביקש להגיע לכפר קיש, ליד כפר תבור.
יש לו מזל לחייל, הנהגת מגיעה עד עפולה, היא בעלת חנות שם. אבל היא מכירה את הכפרים, יש לה שם חברה שסיפרה לה על מישהי עם סיפור עצוב במיוחד.
הנהגת סיפרה לחייל על בחורה צעירה שבעלה יצא למלחמה, הבחורה ילדה את בנה הבכור לפני כמה ימים; והבעל, הוא עדיין נעדר.
מתוך האבק אבא מלמל "תודה, עכשיו אני יודע שאני אבא".
הנהגת לקחה אותו לביה"ח, למחלקת יולדות. אמא צדקה.
איך כל זה קשור לשם שלי?
בין יום הכיפורים לבין חנוכה, יש ריק שמעולם לא מילאו עבורנו. את השם שלי קיבלתי משום שאבא החל את מסעו חזרה צפונה על סלע גדול. אבא התעורר, מנותק מכל מה שהביא אותו למדבר והחל להתקדם צפונה.
אני התזכורת לאותו הסלע שעליו הוא התעורר.
יש מי שמחכים עד היום שהוא יתעורר.
הירשם ל-
רשומות (Atom)