החמצה גדולה וחמורה

לא הבנתי.

אם הניהול היה לקוי, אם מקבלי ההחלטות קיבלו יעוץ לקוי והיועצים בעצם הפכו למנהלים, אם המטרות לא הושגו,...
אין מי שהיה אחראי?
אין מי שצריך לשלם מחיר, ולו גם סמלי, על הטעויות שנעשו?

ראש הממשלה מדווח לציבור, אין לו ממונה ישיר.
אחרי הטעות והתקלה צריך לבצע תהליך של הפקת לקחים והצגת המלצות לתיקון ושיפור.
כשאתה זוטר והנזקים קטנים, ניתן לתרץ שזהו חלק מ"שכר הלימוד" של התפקיד.
כשהטעות עולה בחיי אדם, כשאתה ראש-ממשלה - אין עקומת לימוד, אין הזדמנות שניה, אין סיבה לסלחנות.

לראש הממשלה יש ממונה - אני ואתם.
מה אנחנו עושים כדי שהוא ישלם את המחיר על טעויותיו?

לבנון

אריק שרון לא היה נכנס ללבנון.
נשמע מוכר?

אולמרט כן נכנס ללבנון.
היום יפרסמו עוד דו"ח על העניין הטיפשי קצת ההוא.
טיפשי כי, כמו שכולנו כבר יודעים, המטרות הוגדרו בצורה לקויה והניהול היה רשלני.
גם מה שיקרה אחרי הפרסום כבר ידוע ברמת ודאות מאוד גבוהה.
כולנו נוציא הרבה קיטור, ברק יסביר שהוא חייב ללכת אבל שאם לא נקבע מועד לבחירות חדשות אז זה לא רציני, ולכן הוא ישאר עד לקביעת מועד שכזה או עד להזדמנות הבאה שתהיה לו להגיד שהוא חייב ללכת.
לבני, אנחנו כבר יודעים, זה אולמרט שצריך ללכת, וכמו שהוא לא הלך כך גם היא לא הלכה!
ואולמרט - הוא לא מתנצל, הוא לא מצטער והוא לא הולך.
על ביבי אין לי מה להגיד.

שרון לא היה נכנס ללבנון.
עומרי כן יכנס לכלא.
גם אני חושב שהסיפור על הדאגה והעמל הרב בהשגחה על אביו בבית החולים הוא סיפור נוגע ללב.
אני גם בטוח שעל טעויות משלימים.
אני מעדיף את המצב בו מי שטעה משלם על הטעות.
במצב של אולמרט ומלחמת לבנון השניה המשלמים הם אני ואתם, בסיפור על עומרי, לאחר דיונים ארוכים בבתי המשפט, נמצא שעל עומרי לשלם את המחיר בצורה הסטנדרטית - אובדן חופש התנועה לתקופה קצובה.
כן, הוא איבד את מעמדו בליכוד; כן, הוא איבד את הישגיו הפוליטיים עד כה.
הוא טעה וזהו חלק מהמחיר.

מי יתן וכל הפוליטיקאים הטועים ישלמו גם הם על טעויותיהם.

מתנות

הודעה זו נוגעת לכל מי מאיתנו המשלם במזומן.

בוודאי (!) שמתם לב לכך שמטבע 5 האגורות יצא גם הוא מהמחזור.
בוודאי תוכלו לשים לב לכך שמחירי המוצרים עדיין מתייחסים למטבע ההיסטורי.
משמעות הדבר היא שאתם עשויים לקבל עודף בסכום שמסתיים בחמש אגורות.

המטבע היסטורי, העודף מגיע לכם... מה שקורה עכשיו הוא אחד מהתהליכים הבאים:

1 - אתם לא שמים לב, הולכים עם המוצרים שרכשתם והחנות מקבלת מכם 5 אגורות במתנה. אלו אגורות שהחנות לא טרחה עבורן, לא השקיעה עבורן, לא עבדה עבורן והן גם לא מדווחות בשום מקום - הן לא חייבות במס.
החנות הרויחה מכם 5 אגורות במתנה.

2 - אתם שמים לב ונלחמים בתופעה. בד"כ יתיקו אתכם עם עודף של 10 אגורות במקום אותן 5.

כמה נודניקים יש שיגבו 10 אגורות במקום אותן 5?
בסופו של יום כנראה שהשיטה משתלמת.

לתשומת-ליבכם.

לדוד משה הייתה חוה

גילוי נאות:
בגיל שש עברתי ניתוח לב שהציל את חיי (טוב אולי לא. שינה אותם, בכל אופן.)
במהלך הניתוח הושתל בליבי טלאי עשוי משריר של בעל-חיים אחר. בעל-חיים שהומת במיוחד בשביל שאני אחיה.

בשבועות האחרונים מתלחשת התקשורת המקומית בהמון התרגשות בנושא זכויות בעלי החיים.
הפגנות מחאה מול מכון וייצמן ברחובות, כתבות במדורי הטבע, ופינות בתכניות שבהן למגישים יש רעיונות מוגדרים וברורים לגבי הדרך הנכונה להתקיים בעולמנו.

המדע המודרני (בלי להתעמק יותר מדי בשמותיהם של הפילוסופים – הגל, פופר דקארט וכדומה) מתקדם באופן הבא:

צעד ראשון: הבחנה בתופעה.

צעד שני: הצגת הסבר אפשרי לתופעה.

צעד שלישי: הצגת תחזית המבוססת על ההסבר.

צעד רביעי: בחינת התחזית לאישוש ההסבר או להפרכתו.

כמו כל הצעדים לפניו, גם הצעד החמישי תלוי בקודמו – אם ההסבר אושש יש לחזור לצעד השלישי ולבחון את היקפו של ההסבר ואת ישומיו, אם הוא הופרך, יש לחזור לצעד השני ולמצוא הסבר חלופי או, טוב עוד יותר, לחזור לצעד הראשון ולהבחין בתופעה חדשה!

צעד ראשון: הבחנה

הצעד הראשון הזה הוא הצעד המיסטי שבו התפוח נופל לכם על הראש.
רובנו נחשוב שזו חוויה מטרידה ואולי נאכל את התפוח. האגדה מספרת על אחד, יצחק (אייזיק) ניוטון, שמצא את ההסבר לכמה תופעות מדהימות בזכות תפוח שנחת על ראשו.

צעד שני: הסבר

בצעד השני התיאורטיקנים נכנסים לסיפור. אנשים עם דמיון פורה והבנה טובה של ההבחנה שנעשתה בצעד הראשון. לעיתים קרובות את ההבחנה מלוות תוצאות רבות של בדיקות ראשוניות. האגדה מספרת על עלם בשם שרדינגר, לפני שהיו לו חתולים הייתה לו מאהבת. יחד הם נסעו, היא, הוא ותוצאות בדיקת אטום המימן לטירה המבודדת של משפחתו. כשחזרו מאותו סוף השבוע, לעולם היה מודל טוב של אטום המימן ואת משוואת שרדינגר. (לא ידוע מה עלה בגורלה של המאהבת.)

צעד שלישי: תחזית

בצעד השלישי כל מני ספקנים מתחילים לשחק עם התיאוריה. עיקר עיסוקם – העלאת הרהורי כפירה. אם נעשה ככה, האם באמת יקרה ככה? בצעד הזה מניחים שתי הנחות: ההסבר שהצענו לתופעה נכון, לכל תוצאה יש סיבה.
אם התופעה בה הבחנו היא הופעת כתמים ארגמניים על ידינו לאחר הכנת סלט סלק, וההסבר שנתנו הוא שעור ידינו היה חשוף לסלק במהלך העבודה, הרי שתחזית ראויה תהיה: חבישת כפפות על ידינו בעת הכנת סלט סלק תמנע את הופעת הכתמים על ידינו.
התחזית צריכה להיות תחומה על ידי ההסבר שהצענו, אנחנו לא יכולים לתת תחזית על המדד במשק כשאנו מתעסקים בכתמי סלק. התחזית צריכה גם להיות כזו שניתן לבדוק ולאמת אותה. אם נחבוש כפפות במהלך הכנת סלט הסלק, ובכל-זאת יווצרו כתמים על ידינו נצטרך להסיק שמקור הכתמים אינו בסלק.

שמתם-לב איך הגענו בקלות לצעד הרביעי?

צעד רביעי: בחינה

זהו הצעד המייגע ביותר, במהלכו מנסחים את התחזיות באופן כזה שניתן לבדוק אותן, ולאחר בדיקתן להסיק מסקנות לגבי ההסבר שלנו. ניסוחים טובים של תחזיות מובילים אותנו למסקנות ברורות וחד-משמעיות: הכפפות מנעו את הופעת הכתמים ולכן מקור הכתמים הוא הסלק, או לחילופין, הכפפות לא מנעו את הופעת הכתמים ולכן מקור הכתמים אינו הסלק.
המדע המודרני לא עוסק בכתמי סלק ובכפפות, הניסויים היום מחייבים חזרה על כל בדיקה מספר פעמים על-מנת ליצור בסיס נתונים שיאפשר ניתוח בעל משמעות סטטיסטית. כשאנחנו ומרים שמערכת מורכבת פועלת כך ולא אחרת, אנחנו רוצים לדעת להגיד גם מה הסבירות שההצהרה שלנו נכונה.

זה המקום בו בקטריות, חולדות, ארנבונים, כלבים, קופים ובעלי-חיים אחרים נכנסים לתמונה.

גם אני לא באמת צריך שמפו שנבדק על בעלי חיים כדי להוכיח בסבירות גבוהה שאינו גורם לפריחה או לדלקת קרום המח.

אמי מתה מסרטן המעי הגס. אם יש ילד שאימו תנצל בזכות כמה עכברים שהוקרבו בניסיון לאתר את התרופה לסרטן מסוג זה או אחר – כפרות. גם קופים.

אני בחיים בזכות בהמה אחת שהוקרבה בעבורי.

אני בעד ניסויים בבעלי חיים.

אני בעד חוקרים בעלי מצפון.

אם זו הייתה הקריירה שלכם – אם אתם מדענים. אתם מדענים שחיים ממענקים של כל מני נדבנים וחברות ענק, אתם מדענים שמקווים שיום אחד גם לכם יהיה פטנט על שמכם שיביא לכם ים של כסף. אם אתם מדענים שמחכים לקביעות במקום העבודה האהוב עליכם. אתם תדעו להגיד לעצמכם שאתם עוצרים את העבודה כי הקוף כנראה סובל?

אם אתם מכירים מישהו עם מחלה סופנית, לא שפעת – סרטן, ניוון שרירים, איידס; אתם באמת תעדיפו להציל את הקוף?

האנושות לא מתקדמת בזכות שמפו אנטי-אלרגני. האנשים שמענים קופים בשביל תעשיית הקוסמטיקה הם המיעוט המכוער.

עצוב לי על אותם קופים, אבל בשביל שילדי יוכלו לחיות טוב יותר, אני מעדיף שהקופים יסבלו.

נ.ב.: אם הייתי אחד מאותם האנשים שבסרט כוכב הקופים...
בסוף השבוע הייתי מקבל צ'ק על השתתפותי בסרט והולך לאכול צ'יזבורגר!

נ.ב.2: לגבי הצעד החמישי, אולי בפעם הבאה.