יום רביעי, 30 בספטמבר 2009

תשע

הוי איזה רשע - בת מספר תשע.

נכון להיום - לנגה צפויה אחות לקראת סוף מאי.
:)

יום שלישי, 1 בספטמבר 2009

ראיית הנולד והריון

- מה אתה לא שמח?
- כן, כן שמח. בשביל זה אנחנו ....
מתי בדקת?
- ... עוד לא בדקתי.

מה אתן רוצות, מה?

יום שני, 3 באוגוסט 2009

שמלה אדומה

ביום ט' באב (30/07/2009) ראיתי במסדרון בחורה נאה בשמלה אדומה ויפה.
שלחתי לה דואל ובו הסברתי שהיום מכל הימים חשוב לחלק אהבת חינם, וגם מחמאות.


במוצ"ש הלכנו לשון מוקדם, ביום ראשון התעוררתי לישראל אחרת, הרבה פחות נוחה.
ככל שנוקפים הימים ברור לי יותר על מה דיבר אחי כשהוא אמר שלא נעים לחיות פה.


מתוך ynet:
"הולך ומתגבר החשד כי התקפת הירי הקטלנית במפגש חברי הקהילה ההומו-לסבית הוא פיגוע שנאה. על-פי עדי ראייה, גבר לבוש שחורים פתח באש מנשק אוטומטי במקום - ונמלט רגלית. שניים נהרגו, עשרה נפצעו - בהם כמה במצב קשה. עד ראייה: המקום נראה כמו בית מטבחיים."
"ככל שמתבהרת התמונה - נראה כי מה שארע אמש (שבת) בתל אביב הינו פיגוע שנאה נגד חברי הקהילה ההומו-לסבית. שני בני-אדם נהרגו ו-10 נפצעו בהתקפת ירי ב"בר נוער", המופעל בבניין אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים והטראנסג'נדרים ברחוב אחד-העם."

יום שלישי, 21 ביולי 2009

לילה טוב

לילה-טוב סלון
לילה-טוב מטבח,
נגה הולכת לישון
איזה רעיון מוצלח.

חלק מטקס ההעברה למיטה.
עד גיל שלוש, עד עכשיו.
ידעתי שיבוא היום שאני אפסיק לדקלם איתה כשאני מעלה אותה למעלה למיטה, לישון.
הגיע מהר.

ליה טוב נגה.

יום שני, 20 ביולי 2009

סוזן וגה

אישה קטנה, גיטרה, בס וחשמלית.
מי שלא היה - לעולם לא ידע מה החמיץ.

כן, בהופעה הראשונה היא ביררה, בשניה היא סיכמה -

New-York is a girl; Tel-Aviv is a HOT, gay man...


היינו עם סער ורקפת והדס ושחר.

לפני שיצאנו סבתא וסבא באו כדי לשמור על נגה. ממש לפני שיצאנו נגה שאלה "נשיקה וחיבוק!" כן, היא שאלה עם סימן קריאה.

אחרי שהיא סחטה את כל החיבוקים והנישוקים שאפשר בחצי דקה, סבא חיים ציין שיש לנו ילדה מקצועית.

בטח כבר הבנתם - היה ערב מצוין.

יום שלישי, 14 ביולי 2009

קקטוס

ביום שבת חגגנו לנגה יומולדת 3 בחיק המשפחה.

היה נחמד מאוד. כל ההורים והסבתות והסבים והדודים הגיעו (נאלצנו לוותר על בני-דודים מפאת אילוצי מקום), הביאו מלא אוכל, המון מתנות - שמייח!

נגה הייתה מאוד מרוצה.

אבא היה שקט ומרוחק, כתמיד.
אחרי כשעה הוא וסער יצאו להביא את דוד רימון שגר בסביבה וביקש שיביאו אותו.

רקפת ואני קיווינו שהם ידברו במהלך הנסיעה ויקבעו משהו לגבי המשך היחסים המורכבים בין האחים לבין אבא.
הנסיעה, שביום גרוע צריכה לקחת 10 דקות לכל כיוון, לקחה שעה.
היינו בטוחים שהם דיברו ודיברו ודיברו...

בסוף היום לפני שסער ורקפת הלכו, שאלנו אותו - נו על מה דיברתם?
- כלום.
- איך כלום? שעה? כלום?
- כלום! עד רימון לקח לנו 2 דקות, אחר-כך לא יכולתי לדבר יותר. ואז נסענו למשתלת קקטוסים "מאממתתתתת" שאבא היה חייב לעצור בה ולקנות קקטוסים לבית.

---
יש לאבא שלי נכדה אחת.
הוא רואה אותה פעמיים בשנה בערך.
קשה לו להפתח וליצור קשר גופני ורגשי. גם איתה.

הגעת; אתה פה; ליד הנכדה שלך.
מה אתה בורח עכשיו לתוך משתלה מחורבנת?

אבא שלי קצת טמבל.
לא; אבא שלי טמבל.

לפעמים אני תוהה, אולי סער ורקפת צודקים, אולי אין לו תקנה.

יום שני, 22 ביוני 2009

שבע שנים טובות

לפני יומיים חגגנו את יום הנישואין שלנו. שבע שנים. זו הייתה השנה הכי קשה שלנו עד היום.

השכנים החדשים שלנו הם זוג מעורבב – הוא שומר-מצוות, היא חילונית.
כשפגשנו את השכנה בפעם הראשונה נדמה היה שהיא מתנצלת.
בזוגיות שלהם יש עוד סוג של בעיות – בעיות הלכתיות. בכל זוגיות יש בעיות שצריך לפתור.

זו הייתה השנה הכי קשה בגלל כל מני סיבות חיצוניות שאין לנו עליהן שליטה.
זהו – הייתה.

בהיבט החיובי – השנה ראינו הרבה ניסים.