מיטראלי

אחרי שהסרתי את החולצה האחות שמה על החזה שלי כמה נקודות של ג'לי שקוף.
ישר מהשפופרת.
ואז גם על האטבים המצחיקים ההם שתופסים בפרקי הידיים.
כבר הייתי שוכב על המיטה. זה היה השלב המדגדג - האחות הביאה את המשאבות הקטנות והקרירות ו-שלאק, הצמידה לי בואקום מין כוסיות קטנות שמחוברת בחוט למכשיר.
אחרי זה היא הייתה מתפנה למכשיר ההוא, מכוונת כמה מתגים והנייר היה מתחיל לרוץ.
העט המכנית הייתה משמיעה מן ווש על הנייר. קו שחור על נייר רציף משובץ.
א-ק-ג.
בזכרוני יש מלא אלקטרודות שמחוברות לי על החזה.
וקירצופים ממושכים אחרי הבדיקה להסרת כל זכר של ג'ל דביק ומיותר.

בגיל מבוגר יותר, עם טכנולוגיה חדשה יותר נדרשו פחות אלקטרודות. ויתרו על אלו שביידיים, על החזה גם היו פחות. אולי זה בגלל שכבר לא הייתי ילד. אני לא יודע.

היום הייתי בפעם השנייה בחיי בבדיקת "אקו-לב"; זה אולטרא-סאונד ללב. כלום לא צפוי להוולד מהעניין הזה, כנראה בגלל זה זה לא אולטרא-סאונד אלא אקו.

האחות שוב מילאה את החזה של בג'לי.
עכשיו שאני חושב על זה, כל הקסם של בחורה בלונדינית עם ציפורניים מטופחות, במדי אחות, שמורחת לי ג'ל על החזה - איננו.
היא הייתה טכנית ועניינית - ישר הגיעה לחתכים הנדרשים בשביל הטפסים. סימנה מיקומים, מדדה מדידות, שסתום כזה, מחיצה כזו. גם אני התעניינתי יותר בלב שלי מאשר באחות החביבה.

בין כל השאלות שלה ושל הרופא לבין התשובות שלי, הם ציינו שיש לי מפלצת בשסתום המיטראלי.
אולי בכל זאת משהו יוולד אחרי הבדיקה הזו. 
איך מוציאים מפלצת מהלב?

שירי אמרה לי פעמיים "נו" בזמן שאני קירצפתי ממני את שאריות הג'ל.

יש לי מפלצת בשסתום המיטראלי. עכשיו הכל ברור.