לא עפולה

בלשכת הגיוס בטבריה מאוד התרשמו ממני, אמרה לי שם הפקידה שצריך שמומחה מיוחד יקבע את הפרופיל הרפואי שלי.
היא הביאה חבילת ניירות קטנה ורשמה ורשמה ורשמה והחתימה ונתנה לי את כל הטפסים הנדרשים.
ביום כך וכך בשעה 0830 במחלקת לב בביה"ח בנהריה.

- למה נהריה? אני גר בעפולה, יש לי ליד הבית את ביה"ח העמק, הם לא יוכלו לעשות את הבדיקות האלו שם?
- בגלל שאתה גר בעפולה. אנחנו לא רוצים שרופא שאולי מכיר אותך יעשה את הבדיקות, כי אז אולי יהיו כל מני...
- מה?
- נהריה.
- אפשר קצת יותר מאוחר בבקשה?
-לא!

הצלחתי להגיע לנהריה בשעה הבלתי-אנושית ההיא.
הרופא באמת לא הכיר אותי. את מכשיר האקו הוא הכיר.
מכשיר מגניב!
מרחו אותי בקצת ג'ל, ואז מישמשו אותי עם הגשש וראו את הלב שלי על המסך! עובד על המסך! וגם אפשר היה לשמוע אותו. לא עוד פו-פום, פו-פום, עכשיו שמעו ממש את הזרימה – ווש-ווש-ווש.
מגניב כבר אמרתי?
ואז הרופא התחיל להתעלל בשני המתמחים שלו – אם היה לו ASD, איך תיקנו את הפגם? איפה רואים? מה רואים? מאיזה זווית? מה...? איפה...? איך...?

אחרי מספר דקות כאלו שבהן אני בהיתי מהופנט במסך ושני המתמחים הזיעו, הוא פינה אותם וקרא לי לשיחה.
- תשמע, צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים, אז אני אתן לך פרופיל 21 רפואי.
- מה? למה?
- צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים, אתה מבין, אם באמצע השירות יקרה לך משהו...
- אבל מה כבר יקרה לי?
- צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים.

הרופא באמת לא הכיר אותי. בדיעבד, הוא אפילו לא הסתכל עלי.

הייתי המום ולא ממש ידעתי איך להמשיך. כעבור מספר ימים קיבלתי מכתב מצה"ל בו נאמר לי שצה"ל לא מרוצה מהפרופיל שקבע לי ולכן אני נשלח לבדיקה נוספת שלאחריה צה"ל יקבע לי פרופיל אחר.

הפעם נשלחתי ליחידה הרפואית במחנה "תל-השומר".
כשנכנסתי לחדר היו שם עשרות רופאים צעירים. כולם נראו כך: בגדים ירוקים, חלוק לבן, סטטוסקופ על הצוואר ותיק רפואי פתוח בידיהם.
אחד מהם הניח תיק אחד, לקח אחר ששמי התנוסס עליו, עיין בו מספר דקות והניחו על השולחן מול הרופא היחיד בחדר שישב – הרופא הבכיר.
הרופא הצעיר בדק אותי עם הסטטוסקופ שלו והמשיך הלאה. היו בחדר קצת מלמולים, אבל הם לא היו קשורים אלי. הבכיר הרים את מבטו ושאל: "אתה עוד משחק כדורגל?"
- לא ממש.
- אה, ומה אתה עושה היום?
- מתכונן לבגרויות.
הוא התקרב והתיישב מולי על כיסא שאחד הצעירים הניח עבורו.
- אני עשיתי עליך את הסטאז' שלי.
- ...
- אתה רוצה להתגייס לצה"ל?
- כן, אני רוצה להמשיך ללמוד בעתודה.
- אז אני ארשום לך פרופיל 45, בסדר?
- אה, מה זה אומר?
- זה אומר שיגייסו אותך ולא תצטרך להתנדב לשירות.
- אז כן.

הרופא הבא שלכם - מישהו שמכיר אתכם.

לא קצת

התרופות לא ממש עבדו. היא הייתה קצת יותר רגועה, שיחקה קצת יותר נחמד עם הילדים בגן, לא יותר.
היא המשיכה להיות ערנית, נמרצת, וחייכנית. כשהיא רצתה משהו, היא הודיעה על כך באופן ברור – קולנית.

באופן עקרוני, כל העדויות היו שם, מונחות לפנינו על השולחן.
רק היום אנחנו יודעים להגיד שבפגישה ההיא היא כבר איבדה את כל המילים שלה. כן, היא הייתה קולנית, אבל היא לא אמרה כלום ממה שהיא כבר למדה. המלפפון כבר לא היה בארוחת הצהריים, גם לא העגבניה. היא לא שיחקה בכדור, והיא לא ביקשה לצאת החוצה. על שירים וסיפורים בכלל אין מה לדבר.

והפירכוסים? אלא לא היו פירכוסים קשים, מן תנועה קטנה של הידיים. נראה עליה שזה מציק לה, אבל היא לא בכתה, ולא אמרה כלום. והתיאור שלנו נשאר זהה – מתחיל במשיכת יד שמאל וממשיך עם כל הגוף.

כנראה שהמשיכה של יד שמאל זה מה שהכשיל אותנו.

תמיד תארנו משיכה של יד שמאל. התנועה בפרכוס בעצם די סימטרית.

ישבנו מולו במשרד, וכל העדויות היו שם, מונחות לפנינו. רק אנחנו עם אופטימיות שנובעת מחוסר הידיעה המטמטם, מחייכים, בטוחים שהנה אנחנו הולכים לתקן את כל מה שמקולקל בנגה ולחזור הביתה.
אנחנו לא מומחים, הרופא כן.
ואז יצא לה מן פרכוסון אחד קטן.

- זה הפרכוס?
- כן.
- טוב, תראו זה קצת מדאיג. בעצם, לא קצת.

קצב-רמון - עקירה-חקירה

כבר אמרתי בעבר - מנהיגי העם צריכים להיות נקיים מספיק על-מנת שיעסקו בהנהגת העם ולא בהפרכת חשדות.

שיחות שלום עם הסורים.
חלום על שלום? אולי זהו ספין לקראת סוג של חלום בלהות?
שנה של דיונים חשאיים הפכה לפומבית עכשיו מסיבה מסויימת?
האם נוכל להאמין כשמישהו יספר לנו שהעיתוי מקרי?

מה דעתכם?

טחנות הצדק. שוב,...

והפעם, לרוה"מ, אהוד אולמרט, יש חקירה חדשה.
איזה כיף לו.
איזה כיף לנו.

בניגוד לעניין הקודם, ראשות הממשלה אינה משרה יצוגית כמו נשיאות המדינה.
נשיא המדינה, מרגע שיש עליו חשד לעבירה, יש עליו קלון ועליו לוותר על מקומו על-מנת שלא יטיל את קלונו על המדינה כולה.
ראשות הממשלה היא תפקיד שנושאו נבחר ע"י הציבור על-מנת להנהיג את הציבור, את המדינה, אותנו.

יש חשיבות גדולה בביצוע זריז ויעיל של החקירה.
בהחלטה מהירה על הגשת כתב האישום ובניהול מהיר ויעיל של המשפט.

ראש ממשלה צריך לפנות את עצמו מתפקידו הרם בכזה מצב לא בגלל שהוא אשם, לא בגלל הבושה או הקלון.
ראש הממשלה צריך לפרוש כדי שהמנהיג של העם לא יהיה אדם שפעולותיו חשודות ככאלו שעניינן אינו נקי, שעניינן אינו אחד - הנהגת העם.

רמון עשה את זה לפני מספר חודשים.
אולמרט, תלמד מחברך הטוב.
תתרכז בעיניינך הפרטיים, תוכיח את חפותך, תחזור לכיסא בסיבוב הבא.

בהצלחה לך,
בהצלחה גם לנו.

ניסים גלויים

נגה גרשוני.
שירי וסלע גרשוני.
הדס ויונתן בייטל (אחותה ואחיה של שירי); סער ורקפת גרשוני (אחי ואחותי).
ורדה, שייקה וחיים בייטל (דודה, דוד ואביה של שירי); גבי, חוה ע"ה, אורי ואירית (דוד, אמא, דוד ודודה שלי).

אברהם ע"ה וטובה בייטל (סבה וסבתה של שירי מצד אביה), אברהם ז"ל וטובה ז"ל רייניץ (סבי וסבתי מצד אימי) שרדו את מלחמת העולם השניה באירופה.
שרדו את השואה.
שרדו את השואה והקימו משפחות במדינת היהודים.

ניסים גלויים.

2, 3, הקשב!

לפני מספר ימים התגייסה הזמרת מאיה בוסקילה.

היא כבר מזמן עברה את גיל 18.

היא התגייסה בגלל הלחץ הציבורי והביקורת ו...

התגייסה.

עולים חדשים שמגיעים בגיל מבוגר לארץ עוברים תהליך מזורז של חיול, הכשרה ואימון ושירות.
כנראה שגם מאיה תעבור מסלול נוח שכזה.

השירות בצה"ל אינו אופציה, אינו עניין של בחירה או לחץ ציבורי.
צה"ל הוא חלק ממערכת של ערכים ואמונות. כאלו שמאיה רכשה בגלל הביקורת והלחץ הציבורי.

אלו לא הסיבות הנכונות לרכוש ערכים ואמונות, אלו לא הסיבות הנכונות לקבל אמת חדשה.

תודה לך גברת בוסקילה על הדוגמא האישית ועל נכונותך לתרום למדינה ולו גם במשהו קטן.
חבל שהסיבות כל כך שגויות.

בית דין גבוה לצדק - 2

לפני מספר ימים כתבתי שהייתי מעדיף לראות את הנשיא לשעבר מוכיח את חפותו בבית המשפט.

אני נאלץ לתקן כעת את טעותי - הייתי מעדיף לראות את פרקליטות המדינה נלחמת על-מנת להוציא את הצדק לאור.

אני אחזור - אני לא משפטן, אני לא עוסק בפרשנות פוליטית, אבל מתוך ההיכרות שלי עם מוסדות המדינה ואנשיה - משפט קצב ימשך עוד הרבה שנים.
שנים שבמהלכן הנשיא לשעבר ימשיך להסתובב חופשי בערי הארץ. שנים שבמהלכן יאלצו פרקליטי המדינה להסביר מדוע הנפגעות המפוקפקות לא היו מספיק נפגעות ואמינות על-מנת להגיש כתב תביעה רציני מלכתחילה, כן מתאימות פתאום להגשת כתב תביעה רציני.

מישהו אמר את זה לפני: צדק צדק תרדוף.