יום רביעי, 27 באוגוסט 2008

לא עפולה

בלשכת הגיוס בטבריה מאוד התרשמו ממני, אמרה לי שם הפקידה שצריך שמומחה מיוחד יקבע את הפרופיל הרפואי שלי.
היא הביאה חבילת ניירות קטנה ורשמה ורשמה ורשמה והחתימה ונתנה לי את כל הטפסים הנדרשים.
ביום כך וכך בשעה 0830 במחלקת לב בביה"ח בנהריה.

- למה נהריה? אני גר בעפולה, יש לי ליד הבית את ביה"ח העמק, הם לא יוכלו לעשות את הבדיקות האלו שם?
- בגלל שאתה גר בעפולה. אנחנו לא רוצים שרופא שאולי מכיר אותך יעשה את הבדיקות, כי אז אולי יהיו כל מני...
- מה?
- נהריה.
- אפשר קצת יותר מאוחר בבקשה?
-לא!

הצלחתי להגיע לנהריה בשעה הבלתי-אנושית ההיא.
הרופא באמת לא הכיר אותי. את מכשיר האקו הוא הכיר.

מכשיר מגניב!
מרחו אותי בקצת ג'ל, ואז מישמשו אותי עם הגשש וראו את הלב שלי על המסך! עובד על המסך! וגם אפשר היה לשמוע אותו. לא עוד פו-פום, פו-פום, עכשיו שמעו ממש את הזרימה – ווש-ווש-ווש.
מגניב כבר אמרתי?
ואז הרופא התחיל להתעלל בשני המתמחים שלו – אם היה לו ASD, איך תיקנו את הפגם? איפה רואים? מה רואים? מאיזה זווית? מה...? איפה...? איך...?

אחרי מספר דקות כאלו שבהן אני בהיתי מהופנט במסך ושני המתמחים הזיעו, הוא פינה אותם וקרא לי לשיחה.
- תשמע, צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים, אז אני אתן לך פרופיל 21 רפואי.
- מה? למה?
- צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים, אתה מבין, אם באמצע השירות יקרה לך משהו...
- אבל מה כבר יקרה לי?
- צה"ל לא אוהב לקחת סיכונים.

הרופא באמת לא הכיר אותי. בדיעבד, הוא אפילו לא הסתכל עלי.

הייתי המום ולא ממש ידעתי איך להמשיך. כעבור מספר ימים קיבלתי מכתב מצה"ל בו נאמר לי שצה"ל לא מרוצה מהפרופיל שקבע לי ולכן אני נשלח לבדיקה נוספת שלאחריה צה"ל יקבע לי פרופיל אחר.

הפעם נשלחתי ליחידה הרפואית במחנה "תל-השומר".
כשנכנסתי לחדר היו שם עשרות רופאים צעירים. כולם נראו כך: בגדים ירוקים, חלוק לבן, סטטוסקופ על הצוואר ותיק רפואי פתוח בידיהם.
אחד מהם הניח תיק אחד, לקח אחר ששמי התנוסס עליו, עיין בו מספר דקות והניחו על השולחן מול הרופא היחיד בחדר שישב – הרופא הבכיר.
הרופא הצעיר בדק אותי עם הסטטוסקופ שלו והמשיך הלאה. היו בחדר קצת מלמולים, אבל הם לא היו קשורים אלי. הבכיר הרים את מבטו ושאל: "אתה עוד משחק כדורגל?"
- לא ממש.
- אה, ומה אתה עושה היום?
- מתכונן לבגרויות.
הוא התקרב והתיישב מולי על כיסא שאחד הצעירים הניח עבורו.
- אני עשיתי עליך את הסטאז' שלי.
- ...
- אתה רוצה להתגייס לצה"ל?
- כן, אני רוצה להמשיך ללמוד בעתודה.
- אז אני ארשום לך פרופיל 45, בסדר?
- אה, מה זה אומר?
- זה אומר שיגייסו אותך ולא תצטרך להתנדב לשירות.
- אז כן.

הרופא הבא שלכם - מישהו שמכיר אתכם.

תגובה 1:

saarg אמר/ה...

מצחיק שבחרת דווקא בכותרת הזו ...